ועומק אמנותי נדיר שעולם הרוק כמעט לא הכיר. גבריאל היה ונשאר פרפורמר ענק ומוזיקאי גאון וייחודי שהשאיר אחריו ג'נסיס פאטתית עם פיל קולינס שלא מזכירה אפילו את מה שהיה שם. איכות כזו לא נמדדת באופנתיות או עדכניות, והגיל של גבריאל רלוונטי למוזיקה שלו כמו (נניח) - הגיל של שיקספיר למחזות שלו.
את גבריאל צריך להשוות למוזיקאים ולהקות מהסוג של דייויד בואי, בוב דילן או פינק פלויד וקינג קרימזון בראשיתם. להשוות אותו למבצעים וסולנים מעולים מהסוג של מיטשל וקאש, מוכשרים ככל שיהיו, זה להפגין אי הבנה בסיסית בהיסטוריה של המוזיקה של המאה העשרים בכלל ושל הרוק האמנותי בפרט.