אני מציע לך לקרוא את הקובץ במקום להגיב תגובות כסיליות.

ג, אתה כל כך עמוק בתגובתך. שמא תתרים אותנו מתובנותיך החודרניות על ג'ויס.

מסכימה איתך לגמרי.

שזה כשלון ספרותי. אז אולי נתקדם מעט, נביט באופן צלול יותר, ולא נשגה בעבר שכבר נטש אותנו עם נסיונותיו הספרותיים, שמה לעשות, רובם כושלים. יתכן שקובץ הסיפורים הנ''ל הוא שיא יצירתו של גו'יס.

יהודי אירי יקר, תשתדל לעגן את האינטרפרטציות שלך בסיפור. 90 אחוזים מתודעת הסיפור עוברים דרך תודעתו של גבריאל, אין אפילו אזכור של סלידה אחד מדמותו על פני 85 עמודים. זה מה שקורה כשקורים ביוגרפיות ותקצירים, או שקראנו מזמן ואנחנו רק זוכרים בערך. אין שום אפשרות, אגב, מהפעם הראשונה שהאיש מופיע בסיפור, לסלוד מדמותו. בכל אופן, הקורא אינו יכול לעשות זאת. יוצא אפוא - אינטרפרטציה שגויה אתה מוכר לנו כאן. ובקשר לג'ויס, הוא כתב סוואהילית מדוברת? לא! הוא כתב באנגלית. הוא עושה פרפראזות על דיקנס ועל שייקספיר לאורך ''יוליסס''. הוא סלד מלאומנות חשוכה וישב רבות מחוץ לאירלנד. תטעה סבבה, אל תַּטעה בבקשה את הקוראים של אן-אר-ג'י.

אני איני מנתח כך את דמותו של גבריאל ב''המתים'', הרי לפי האמור כאן אין שום ערך לסוף הסיפור שכולו הכרה וחמלה כלפי הגיבור, שמבין אט אט שהעולם של אתמול אינו העולם של היום. מלבד זאת, מה זה בדיוק אירלנד האותנטית, זה כמעט כמו להגיד פלסטין האותנטית או ישראל האותנטית. אלה הכללות גסות, והכללות גסות הן בראש ובראשונה אנטי-ג'ויס, שהוא סופר של דקויות קטנות, שם לדידו מתגלה האמת.

וכך נמשך הקישקוש על ימי ציקלג הגרוע והבלתי ספרותי, בלי כל רצון להתייחס למה שכתוב על הדף לעיניי המעריצים קוראים כמבקרים. בעוורון הזה, בחוסר הנכונות להכיר שהספר כה גרוע - לדעתי יש משהו חוץ ספרותי.

רומן. מה יעזור אם תצנזרוני? עמדתו של המבקר הנחשב תימחק מדפי ההיסטוריה של בקורת הספרות? ראו המסה בנדון בספרו החשוב: ''ספרותנו החדשה המשך או מהפיכה''.