האלבומים היפים שיצאו בארץ בשנים האחרונות...לא ברור מאיפה הכתב הביא את ההערה הזו...האלבום קיבל ביקורות מצויינות.

אשכרה לקחו כתב רכילות לכתוב על מוזיקה. בושה, כאילו חסרים לאנרג'י או למעריב כתבי מוזיקה.

זה היה לפני חמש דקות שראיתי את הכתבה הזאת,ועדיין לא שכחתי.

מה שעבד ב-1996 כבר לא עובד יותר. סיוון שביט, כמו רבים מאומני ישראל, תקועה בקטע שלה בלי שום ביקורת עצמית. כמו אחרים, היא כותבת טקסטים לא ממש לחינים ומלבישה עליהם לחן שרובו הוא סתמי ויש לו איזה הוק ליין קטנטן. זה עבד פעם אחת ( והיה טוב! ) בשיר ההוא. היום, בתוך ים השירים שבאים והולכים, זה פשוט טיפה קטנה. מה צריך עוד זמרת-לא-זמרת? הרי יש לנו את דנה ספקטור שעושה את זה הרבה יותר טוב, וגם לה יהיה קשה לשרוד.
מה הם עושים כל החבר'ה הללו? ממה מתפרנסים? מי קונה? מי הולך להופעות הקטנות הספורות שיש בנמצא במדינה קטנה כמו שלנו?
בסך הכל- לא ממש מסקרן.

אבל סחה על הפירגון.

רונה קינן וסיוון שביט - הלוואי שישירו ויכתבו יחד.

ואגב אם אורי - אחותה - קוראת את זה
ד''ש
מקווה ששלומך טוב
חן

השיר כשלעצמו סביר, אבל הטחינה האין סופית שלו בתחנה האיומה גרמה לו להיות אחד השירים השנואים בהיסטוריה יחד עם דון קישוט וזה כל הקסם וכמובן דרכנו (בביצוע השמנה וההיא עם הרווח בשיניים)

העור הלבן החלק הזה. זה כנראה מה שקורה כשנזהרים מהשמש. הלוואי שהיה לי את השכל כשהייתי צעירה.

האמת היא שאת נראית בת 26. סחטיין עליך.