משוררת, אישית-מידתית, אינטלקטואלית - הכול מדם ליבה. עד הסוף.

משוררת, חברה, שחסרה.

ונחמץ ליבי לגלות שלא היו לה ילדים.

כל כך עצוב. אני בדרך כלל לא חובבת שירה גדולה, ואפילו אני יודעת להעריך את השיר.

יהי זכרה ברוך.

לא רק משוררת נפלאה. היא הייתה גם מנחת סדנאות כתיבה, מורה לכתיבה יוצרת שהנחתה אחרים איך לנהל סדנאות יוצרים באופן נפלא. אכן אבֵדה ומורגש חסרונה.

איני מתאפקת, אתן עוד שיר אחד שלה שאהבתי, גם כן שיר אהבה. השורה הראשונה מזכירה לי שיר של רוני סומק, אבל כשאמרתי את זה למישהו הוא אמר לי שזה בכלל משהו שלקוח מט''ס אליוט וגם סומק הושפע שם. ייתכן. הנה השיר היפה:

כמו כל שעון שעמד מלכת,
גם פניךָ דוברות אמת פעמיים ביממה:
בחשכת רגע טרם הישמטות גדולה,
ובבוקר, כששיירי חלום עודם נוזלים מפיךָ

מגלות פניך את השעה המדויקת של הלב

לא התרת לי שנתך.
רק בדמיוני
פי מרחף על פיך, פרפר-דם,
על שמורות עיניך, זוחל לאורך
עצמות הלחיים.
עוד נשיקה,
כולךָ כותרת ממהרת להיסגר -
עודני מנסָה,
כמו זמן, לזחול חזרה
אל תוך מחוגֵי השעון שקפא.

אלישבע גרינבאום הייתה משוררת נפלאה. אני זוכרת שעקבתי אחרי שיריה הליריים והחכמים אשר פורסמו בבימות שונות וקניתי בשעתו ספר שהוציאה אצל העורך והמשורר אמיר אור שטיפח אותה רבות.זה הספר שיגיל מציין. הנה שיר אחד מתוכו שאהוב עליי במיוחד, סליחה שאין ניקוד:

*

מעיינת בפניך
כמו בתפריט של מסעדה יקרה מדי,
ענייה בפתח, כיסיי מלאים מטבעות אהבה,
מדמיינת בפי את המנות:
להתעורר לידך, לספר לך חלום -
מולך אל שולחן מטבח צהוב,
קצות אצבעות
נוגעות מתחת לעיתון בוקר.

גשם סוחף מטשטש את עיניי.
אנשים חולפים, מכונסים בפרוות.
הלכתי
רק כשגשם הפך לשד עצמות.

השיר לקוח מתוך מחזור השירים ''אופני הפנים'', ''עורף האור'', הליקון, 2000.

אחפש את הספר הזה. לא שמעתי עליה לפני כן. חבל. יהי זכרה ברוך.

איזה שיר מרגש ,ואיזו משוררת יפה וחשובה המחווה לזכרה

ראיתי בשעתו את המחזה שלה ''תופרות'' ואהבתי. צר מאוד.

שיר עצוב מאוד. קראתי גם את שיריה באתר לזכרה והם רגישים ויפים. באמת מומלץ. היא כותבת על אהבה ברגישות רבה ובמקוריות

מאוד מעניין והשיר יפה.