כשהבנות נחמה עשו את הפריצה הגדולה שלהן עם השיר ''SO FAR להיות'', אז הרבו לספר על השלישייה שהם פעלו יחד כמה שנים טובות ולקח זמן עד שהצליחו להוציא את האלבום הראשון שלהם.
אחרי שהקשבתי לאלבום, הבנתי טוב מאוד למה לקח להם שנים בכדי להוציא את אלבום הבכורה שלהם. הן פשוט נרדמו בזמן הקלטת האלבום ולקח המון זמן להעיר אותם. הטכנאי כל הזמן היה צריך לצרוח לעברן, ''בנות!! תהיו מרוכזות!!!''. והתוצאה משתקפת. אם שומעים את השירים בנפרד, אז חלק מהשירים נחמדים, אבל אם שומעים את השירים ברצף, אז זה גורם לך לבהות בתקרה מתוך תקווה שלא לאבד הכרה.
לכן, זה די משעשע לקרוא את המשפט: ''מי שאהב את קרולינה בהבנות נחמה לאו דווקא יאהב את אלבום הסולו שלה... אבל כל מי שאוהב מוזיקה מרקידה וכייפית ימצא כאן את מבוקשו''. המבקר מצליח לעניין את הקורא, אבל לא בטוח שזה מהסיבות שהוא חשב...