בהחלט יש טוב ורע באומנות, יש גרפומניה ויש כתיבה ספרותית. אבל אי אפשר לשייך את מאיה ערד לליגת חסרי הערך כיון שיש לה כישרון מסוים. יש בספריה ליקוים רבים אבל אני שואבת מהם הנאה.

יופי של עברית גסה, מזעזעת ומאוד מבריקה לשונית. בהתיחס לבקורת של קלדרון (וויינט) שלדבריו ערד מבטאת את מצוקת אי האיבחון בין טוב לרע האופיינית לתקופתנו, אז אציין שאין כאן מצוקה מסיבה חברתית מוסרית כלשהי. המצוקה היא של כותב (גיבור הסיפור) שאין לו מגע עם מצבים חברתיים או מוסריים.ערד ממשיכה ועושה צחוק סטירי ולמעשה פסטישי מחיינו וממאבקינו הקיומיים לצרכי הסופר המתוסכל (גיבור הספר)ללא אמפתיה או מעורבות רגשית.חייב לציין לרעה את עמ' 280 המטופש, שבו לפי הפוליטיקליקורקט המבטיח התקבלות, נאשמת ישראל במשפט אייכמן, היות ואייכמן הוא 'פושע זוטר' שסתם ישראל נטפלה אליו. כמובן, להשמיץ את ישראל תוך הסתתרות מאחורי דמות ספרותית על מנת למלא עוד דף, בשיטת הקונספירציה נטולת ההגיון ונטולת הנאורות והרגש האופיינית לטל'. בכלל, הבוז של ערד לקוראים הוא גאוניותה, ואני מסכים לגמרי שזו גאונות, ואף אחד היום לא יודע לומר אם גאונות שווקית אינה גאונות ספרותית. איך מחברת הארי פוטר נחשבת גאון? כי היא מכרה למאות מיליונים ספר שיודע להשתמש במאפיינים טלויזיונים על מנת לתפוס ילדים. לא שהספר מכבד את הדמיון הילדותי הרענן. בדיוק להפך.