וגם את האבוקדו, והשניצל, ומרק בצל מוקרם וספגטי.
אבל ההמצאה הכי גדולה שלהם היא ''העם הפלסתיני''

אבל מה שיפה בכל הסיפור זאת התמיכה הכספית שאין לו בעיה לקבל מהמדינה הציונית....

עוד צבוע ידוע.

אהבתי את הביקורת. אני חושב שעלית על הנקודות החזקות והחלשות.

היו שם הרבה אקדמאים ואינטלקטואלים, אבל בתכלס רק כמה היסטוריונים: מוחמד יזבכ ומצטפא כבהא. משניהם, רק כבהא עובד על נושא הפרדסנות הערבית הפלסטינית (למיטב ידיעתי). ולא נתנו לו יותר מדי משפטים. כל השאר היו אמנים וחוקרי אמנות צילום ואמנון רז קצורקין שאוהב לדבר על הסכסוך, אבל זה לא המומחיות האקדמית שלו.

בלט בהעדרותו נחום קרלינסקי, המומחה לתולדות משק ההדר הציוני. קרלינסקי חריף וביקורתי, ומעניין למה הוא לא נכלל.
מעבר לזה גם לא היה מזיק אם היה היסטוריון מיינסטרימי ישראלי שהיה מנסה להתעמת עם הסיפור שהוצג.

מי שלדעתי היה הכי מעניין (חוץ מהפרדסנים) זה חיים גורי, שהציג אמביוולנטיות כואבת וחכמה.

ובדרך אני יעשה מספיק כסף דרך הקרנות האירופאיות ואתבסס באירופה

וכל השאר שטויות.