רציתי להגיד שיפה מאד שאתם מחפשים מילה בעברית למושגים בתחום שלכם.

לדעתי, הן באנגלית והן בעברית המילה באה לומר לנו שהמפגין רוצה להראות לצופה בו דבר מה חדש ,שלא היה ידוע לו לפני ה demo

האם באמת צריכה להיות מעין אתיקת הפגנות?

מדוע אין העיתונאים יכולים להשמיע קולם ככל האדם במדינת ישראל?

האם הפכנו אנו, הציבור לכ''כ חסרי עמוד שדרה, עד שאנו מושפעים ומעוצבים לפי מה שמוכתב לנו ע''י המדיה התקשורתית?

מדוע לא לסקר דברים באופן שוני בהתאם להלך הרוח השורה במדינה. הרי בסופו של דבר, כל ידיעה המוזכרת בעיתון עוברת סוג של השפעה כזו או אחרת - אז איפה עובר הגבול?

האם הוא בכלל צריך לעבור? איפה מקומו של חופש הביטוי?

אני, כאזרחית שאיכפת לה, נכנסתי לקרוא את המחקר כולו.
אני מזמינה את כולכם לעשות כן.

http://www.izs.org.il/heb/default.asp?father_id=121&catid=220

אין ספק כי הקריאה הייתה מעניינת ומרתקת כאחד, אני אישית השכלתי.

http://www.izs.org.il/heb/default.asp?father_id=121&catid=220

אחרי שראינו שמענו וקראנו את שלל ההמלצות על מילון הצירופים החדש..........צר לי לבשר לך שבעיר מודיעין לא ניתן להשיג את הספר. גם בסטימצקי וגם בצומת ספרים הספרים אזלו.
לידיעתך. לטיפולך.

הממצאים של אדון ראשי מעניינים, אבל אין התייחסות גם לאופי ההפגנה!! ברור שהפגנה שכוללת אקטים אלימים כגון השלכת חיתולים, ידויי אבנים והבערת פחים תסוקר בשפה ''מלחמתית''. הפגנות הסטודנטים, להבדיל, לא כללו אלימות כה בוטה!

ואפילו הקשר. אבל אל תבלבל דוקטור לתקשורת (מה זה בכלל החרטא הזה? בגלל שיש מלא שרוצים ''ללמוד'' את זה אז פתאם אפשר לעשות בזה דוקטורט? וואללה יופי)עם עובדות. לא אכפת לא עובדת. רק ''ייצוגן'' בתקשורת. אבל איך תשווה בין הייצוגים בלי לבחון המיוצגים. אה. אהמ.
כי אתה יודע, אחרת אפשר להשוות סיקור הפגנה בעמונה בידוקר תחרות-בישול בצלמונה.

החוקר בחר אירועים השונים מאוד בטיבם:
בעוד מחאת הסטודנטים הינה הפגנה לכל דבר, אירועי עמונה היו דבר אחר לגמרי: שם היה מדובר בפינוי, אקט משטרתי שנועד היה להתרחש עם או בלי נוכחות פעילי הימין. מטרתם (ללא קשר לדעתי עליה) לא היתה להפגין אלא למנוע מן הפעולה להתרחש.נכון יותר היה להשוות את הפגנות הימין בכבישי הארץ טרם ההתנתקות.
דבר נוסף: הסיקור הלשוני שונה גם בגלל שהאירועים עצמם היו שונים: חלקם אלימים יותר וחלקם פחות.במידה והעיתונאי היה עד לפעולות תוקפניות שהתרחשו באותו אירוע - כמובן שעליו לציין זאת בדיווחו. בהפגנות סטודנטים או אפילו בהפגנות האופנוענים לא התרחשו מבחינה עובדתית תקריות אלימות רבות כל כך כמו בהפגנות החרדים או בהפגנות ימין. למשל, הסטודנטים או האופנוענים לא פעלו באלימות נגד כלי התקשורת שבאו לסקר את האירוע, לא כינו ''נאצים'' את אנשי כוחות הביטחון ובטח לא הרימו עליהם יד.

זה מאוד פשוט: הסטודנטים לא הורסים רמזורים, כבישים ומכל הבא ליד כמו שעושים החרדים. בגלל זה אלה מתפרעים ואלה נוקטים מחאה סוערת.

החוקר טוען שלתקשורת דעה מוקדמת, אבל רוביק רוזנטל בעצמו מעיד שמסקנותיו מתבססות על הנחותיו הראשוניות.

רוביק רוזנטל שוב הוריד את המסיכה מפניהם המכוערות של רוב העיתונאים .ואני מדגיש רוב כי תמיד יש את הישרים שבינהם ובראשם ירון וילנסקי מגלי צהל

אסא כשר עדיין לא מת. למה להספיד???

ראיתי מחקר שלו שפורסם בעיתון הארץ על אתיקה עיתונאית ואין ספק שלאסא כשר יש ממשיך

למרות שהם עשו בדיוק אותו דבר כמו המתיישבים בזמן ההתנתקות - סגרו צירים ואף הבעירו צמיגים.

עכשיו שמעתי תירוץ שלא הייתה אלימות..

אבל זו בדיחה כי האלימות היחידה שהייתה בזמן חסימות הכבישים על ידי המתיישבים הייתה כאשר הם רבו עם השוטרים שבאו לסחוב אותם מהכביש..

הקטע הוא שהשוטרים לא הלכו להוציא בכוח את הרוכבי אופנועים מהכביש אותו הם חסמו..
ונתנו להם לחסום.

כלומר אם היה יחס שווה מטעם המשטרה, גם היה תוצאה שווה.
אז לא, זה לא תירוץ.

אגב, אל תבינו אותי לא נכון.. אני חושב שהפגנות הרוכבים היו מוצדקים במאה אחוז.
לא על זה אני מלין, אלא על הסיקור של התקשורת בין מצבים דומים (למרות שאין מה להשוות בין גירוש רבבת אנשים מביתם לבין עוד כמה מאות שקלים בחודש לשילום ביטוח)