ראשית, כשריונר, מאוד צרם לי חוסר המקצועיות בהצגת ההוויה הטנקאית בצורה אותנטית. הטנק בגודל של חדר גדול בהשוואה למה שהוא אמור להיות באמת-תא קטנטן שמסתובב על צירו. אנשי הצוות לא מבצעים או לפחות לא נראים כמבצעים את עבודתם הטנקאית. המפקד לא מכווין את הנהג ולא מאתר מטרות, התותחן סורק בצורה שאיננה נאמנה לתו''ל, והאם ראיתם את אושרי כהן עושה שם משהו חוץ מלהתלונן? (נגיד, את העבודה שלו-לטעון פגזים או לאבטח את הטנק לטווח הקרוב...) הצוות ככלל איננו חובש את כובע השריונאים (הג'אנטקס) שבלעדיו התקשורת ביניהם בלתי אפשרית כלל בתנועת הטנק או בעת ירי בגלל הרעש. הקצינים-זוהר שטראוס ואיתי טיראן אינם עונדים דרגות קצונה. הדברים הללו גורעים משמעותית מאמינות הסרט. שנית, דמות האנטי גיבור בקולנוע הישראלי עברה העצמה כ''כ גדולה עד כדי מיאוס, אולם השפעתן של הדמויות הללו החל מ''יוסי וג'אגר'', המשך ב''בופור'' (אשר איננו נאמן כלל לרוח הספר ''אם יש גן עדן'' שעל בסיסו עומד התסריט) דרך ''ואלס עם באשיר'' (אשר הוא היחיד ברשימה עם אמירה משמעותית הן בתוכן והן מבחינה קולנועית) וכלה במקרה דנן, כולם מציגים את החייל החנון הרגיש והבלתי מקצועי שנאלץ להלחם ואיננו מבין על מה. רבותי, השפעת הסרטים הללו על הצבא היא לא פחות מהרסנית. רוב רובם של החיילים עושים מלאכתם נאמנה, אולם לצערנו בכל מקום יש כמה ''חיים בסרט'' תרתי משמע אשר אינם עושים את ההבחנה שבין הסרט למציאות ולבבם נמס אל מול נוראות המלחמה, כתוצאה מהשפעת הסרטים הללו אשר יוצרת בלבם פקפוק בצדקת הדרך. והדרך שלנו היא הצודקת. איננו חיים בשווייץ. יש לנו שכנים טורפים וכדי להתגונן אנו צריכים גם להרוג ובמקרים מסויימים זה קורה גם על גבה של אוכלוסיה אזרחית- באשמת האויב שמנצל אותה. אין לנו מה לעשות ואי אפשר לברוח מזה. גם אם נמגן עצמנו לדעת במקלטים האויב יגיע בסוף גם למקלט ויפרוץ פנימה על כן נאלץ צה''ל לתקוף. ככל שנציג תכנים מחזקים בתרבות הישראלית כך נתחזק, וככל שנציג תכנים מחלישים-ניחלש. לפיכך במאים יקרים, אם אין לכם תסריט שיכול להעצים אותנו עדיף שלא תפיקו סרטים כלל.

הבמאי,הלום קרב בעליל,המלא בשנאה עצמית,רצח בסרטו את אמו הורתו בה גדל.שהוכרז שמו כזוכה בפרס של אריה הזהב בברלין,אחרי שנתן לגרמנים מנת זיכוך משל עצמם(ראיתם את היהודים,גם פחדנים,גם נאצים כמונו וגם לוזרים-תודה לך מעוז אתה נפלא),כולם היו שם בקטרזיס נפלא,למעוז סוף סוף עמד מטאפורי והוא גמר על הבמה ואת הקריירה הקצרה של עצמו לעד.מהרסייך ומחריביך ממך יצאו...

לא היה לו את פרס אריה הזהב.

בוטה

רדוד

חסר סאב טקסט לחלוטין

משחק רע

ביקורת מעולה של שניצר לשם שינוי

האויב שבוחן את החברה בישראל
שצריך רק להמתין,אנחנו נעשה בשבילו
את העבודה !

שניצר מבקר נפלא ומוצא בסרט הרבה יותר ממה שיש בו. זהו סרט עם גימיק שמחזיק 5 דקות. מהרגע שהבנתי את הסיטואציה של צילום בטנק וראיה רק דרך הכוונת הסרט גמר את הסוס, למעט קטעי סיפור מופרכים מלבנון. זהו סרט מכוון פסטיבלים ומבקרים במובן הרע של המילה. זה אינו סרט לצופים!!!

עם ישראל הוא עם הנצח

ועובדה שעדיין חיים שם ,מעבר לגבול, ווליום גבוה של רוחות מלחמה כלפי ישראל.

אין לישראל שום רצון פולשני לשם.

מלחמה זה חרא(כל מלחמה),הבוץ הלבנוני זה חרא,כמו שחרא הבוץ הויאטנאמי וכו'.

כאילו עמוק,כאילו פסיכולוגי אבל את האמת הכואבת הבמאי חווה בטקס חלוקת האוסקר הישראלי שם זכה כמעט בכלום.שחקנים שאף אחד מהם לא ממש עשה צבא(צוות הטנק) מנסים להתאים עצמם לגחמותיו של במאי שרוט עמוקות עוד לפני שהתחייל.מעוז לך לראות את עג'מי ותלמד מהו סרט מדהים של במאים שזה להם סרטם הראשון וחבורת אנשים שמעולם לא שיחקו בטח לא את שיקספיר בהבימה בתפקיד הראשי.

יכול להיות שהביקורות שלך כ''כ מופרכות ותלושות מהמציאות עד שאתה כבר לא רלוונטי?

ראיתי אתמול את הסרט והיתה בקולנוע כתה של שמינסטים.לקראת הסוף הם שאלו ובקול רם בשביל זה נלך לקרבי??
אני בהחלט לא ימני בדעותי ובשנת 1993 הייתי בסיטואציה דומה במארב בתוך העיר סואץ, אבל סרט תבוסתני שכזה המשפיל את הצבא ,חייליו וערכיו מזמן לא נראה על מסכינו.הסרט יגרוף המון פרסים אצל שונאי ישראל המתרפסים בפני האיסלם הקיצוני,אבל בקופה בישראל הוא ינחל כישלון צורב וטוב שכך.

אז הבעיה העיקרית בסרט שהוא עוסק למעשה בגבריות (=בעל אופי כמעט אוניברסילי) ולא בכמה שישראל רעה?

כלומר הוא רק מתחזה לסרט שמאלני אמיתי ולכן איננו ראוי לשבחים שהרעיפו עליו?