• 1.

    בעקבות המלצתך התעניינתי והנה מהאינטר.:

    לא קראתי את קוריישי עד עתה, 16/10/09 09:43

    פיסקה אמנם קצרצרה שלו, ומספר אחר, לא זה שהמלצת: ''לבסוף, כמובן, לעולם אינך יכול לעזוב את הבית. עד כמה שלא תיטיב להכיר את הוריך, ילדים תמיד ירגישו שחיי הוריהם הם מסתורין, לא רק מפני שהתשוקה והמיניות של ההורים הן מעבר להם, אלא גם מפני שהשיעור כאן הוא היכולת לא לדעת. אתה למד, אם כי נדרשים חיים שלמים כדי להבין זאת, שבני אדם - הוריך ואז אתה עצמך - הם בלתי פתורים לחלוטין. אחרי כל זה אני מרגיש כלפי אבא את התחושה שיכולה לך רק אחרי שהכרת מישהו זמן רב: שבעצם אינך מכיר אותו כלל''. אני מקווה שהוא כותב טוב יותר בספר החדש שעליו המלצת. כאן הוא מדבר על המיסתורין של החיים בניסוח (דידקטי) ועומק שמתאימים לבני נוער.

    • הורים מסתוריים

      ראובן, 17/10/09 03:25

      דווקא מעניינת הפיסקה שהבאת. העומק הוא לא ברמה של בני נוער אלא מתוך החוויה של הכותב. לא כל אחד מתייחס ככה להוריו, אבל זה היחס של הכותב, וזה מעניין. לא כל אחד שמרגיש ככה יודע לנסח את זה

      • יש הרצאות פרונטליות הומניות חביבות ונוגעות, וזה בסדר, זו לא ספרות.

        הרעיון הזה לא אישי 'מקורי', 17/10/09 20:05

        כשבמאה ה 21 סופר מביא בתמימות כנה רעיון מראשית המאה ה 20, זה נראה ספרות נוער. ז''א, מעורר יחס סלחני. ספרות טובה לוקחת על כתפיה את התקופה, גם כשהיא מעדיפה את העבר ומחייה אותו. בעיה נוספת: לדעתי זה מולבש קצת. מצדי שיכתוב סיפור שמשתמש ברעיון הזה, לא באופן עיוני.