מה הקשר לשנות ה-60?
''זן ואמנות אחזקת האופנוע'' יצא ב-1975. ''התפסן בשדה השיפון'' התפרסם ב-1951.

הוא לא היה יכול להתחרות בכריזמה ובעושר המוזיקלי של שני הענקים הללו.

לפני הרבה שנים קניתי את תקליט הלהיטים של דונובן.

היו שם כמה שירים טובים. Season of the Whitch, Atlantis ו- Lalena מהבולטים שבהם.
אבל באופן כללי נמאס לי די מהר.
השירה של דונובן מונוטונית, מאנפפת ולא מספיק אקספרסיבית. לפעמים אפילו מדפרסת.
השירים פשוטים מדי ואינם מכילים שכבה נוספת של רגש או משמעות, מה שאפיין את התוצרת של שני מתחריו.

אגב, היה יכול להיות מעניין לו שני מתחריו היו מבצעים את השירים שלו. יתכן מאד שהשירים היו מקבלים עומק נוסף.
Catch The Wind ו- Colours נשמעים בכלל כמו שירים של בוב דילן.
ביצוע שלו לשירים האלה היה מעניק להם את הכבוד הראוי.

ביצוע של הביטלס ל- Sunshine Superman (שירה - פול מקרטני) ו-Hurdy Gurdy Man (שירה - ג'ון לנון) היה יכול לשגר אותם הישר לאלבומים Revolver והאלבום הלבן (בהתאמה), לו הביטלס באותה תקופה היו עדיין משלבים שירים של אחרים בתקליטים שלהם.

הביצוע של סגול כהה ל- Lalena העניק לו כוח שדונובן לא חלם עליו.

שורה תחתונה:
דונובן ראוי למקום בהיסטוריה שאותו קיבל. זה משקף את היכולת האמיתית שלו.

הוא שנא את ההשוואות לדילן
בראיון לא מזמן הוא אמר - אף פעם לא הבנתי את אלה שקראו לי בוב דילן הבריטי, אם כבר - אני וודי גאתרי הסקוטי.
אולי בתחילת דרכו הוא הזכיר את דילן, אך דילן פנה לכיוון צרוד ומחוספס ודונובן לכיוון היפי והרמוני

ועכשיו הוא הגיע גם למוסף התרבות של מעריב
אני אישית מאוד אוהב אותו ומפיץ את שיריו בקרב חברים, וכמעט כולם מסכימים איתי

מתי תעשו כתבה עליו?