הסרט מחדד בעיקר את המעבר הקשה מתרבות מסורתית על כל שממניה למודרנזיציה והמחירים הכבדים שלה.
משהו שניתן להזדהות איתו, אך ביפן הוא קיצוני, בכדי להבין את כל המטפורות בסרט צריך להיות יפני!

דביסי לא כתב שום סונאטה לירח אלא – סוויטה ברגמסקית (כולל הקטע ''אור ירח'' [Clair de Lune)

והסונאטת אור ירח היא כמובן של בטהובן, הסונאטה לפסנתר מס' 14, אופוס 27 מס' 2

המוטיבים החברתיים מוכרים לנו:אבטלה, פיטורין,וכל התוצאות האפשריות: התאבדות,שוד , עבודה מזדמנת שאינה ראויה, משפחה מתפוררת... משטרה אלימה... אבל השוני למה שאנו מכירים מהתרבות שלנו , המערבית, עושה את הסרט היפני הזה למעניין.שהרי כאן זוהי תרבות יפן,המזרח הרחוק....בנוסף לדרמה וטרגדיה התסריטאי יצר גם אתנחתות קומיות
וכך למרות שהמוטיבים מוכרים לנו השוני יוצר את הענין המיוחד- ומצבים מסתיימים אחרת ממה שאנו מכירים ממחוזותינו.