סליחה שניצר שאף אחד לא עידכן אותך שאנחנו ב2009 וחברייך המייגעים מהכותרת הם לא הגל החדש אלא השלולית המיובשת.
עודף אקספרסיביות? סרטי מלחמה הם לרוב אנדרטה לאומנות ההאיקו היפנית נכון שניצר? מתנגנת לה מוזיקת מעליות בעת שהבחורים החמודים נוחרים ברגיעה בחיק הטבע?
וכמו כן סליחה שניצר שלא היה דיון פילוסופי ב'לבנון', אבל לשם שינוי היה פה סרט. אתה זוכר מה זה סרט? פיסת זמן בה נחשף הצופה לרגשות של דמות? לא הרצאה במכון גתה. דומה, אבל הפופקורן בקולנוע טוב יותר.
וסליחה שהשחקנים שיחקו ולא מילמלו כנהוג בקולנוע ובטלוויזיה הישראלים האופנתייים. סליחה שהביעו רגש מעורר הזדהות. באמת, אם היו ממלמלים היה קל יותר לזהות את הסרט כישראלי. ואם היו ממלמלים ציטטות מהמבוא לאתיקה בקרב אז בכלל. אבל קצת יותר אמין שחייל בן 18 בוכה לאמא וחייל אחר מאבד את הקוביות כי הוא במצב קרב שלא חווה במנעמי בה''ד 1, אתה לא חושב? זה סוג הרגשות שלא בא לכדי ביטוי יום יומי כשמוציאים את הכלב, מחכים לחתונה, תמהים מתי נתנשק,מחכים 7 דקות שיגמר הסרט המחורבן, נותנים לסוזאנה לבכות, סובלים מפובידיליה (ובאמת שסבלתי מפובידיליה), ואולי הפעם נצא לדייט, או שלא.
ההערה האחרונה לא מופנית רק אליך שניצר אלא למנהלי קרנות ועורכי תוכן בזכייניות.אבל אתה כנראה היית שמח לשבת בחדר קטן עם קירות גבס ווליון תריסים ירקרק ולאשר תסריטים מנומנמים על אנשים אטומי מבט שלא מבינים למה אף אחד לא אוהב אותם.
אתה יודע אגב למה אף אחד לא אוהב אותם? כי הם פאקינג ממלמלים ולא מביעים רגש כמו השחקינם הנהדרים בלבנון.
אובר אקספרסיביות? רד מהפרוזאק שניצר, החיים הם בצבע
הגב לתגובה זו