מחכה בקוצר רוח ליום בו מי שצריך להבין יבין שאליקים ירון מזמן כבר לא רלבנטי. בצווארונו המעומלן ובנוקשותו הדוגמאטית הוא מסתובב מהצגה להצגה, בעל נקודת מבט מיושנת ומשעממת, תקוע אי שם בשנות השמונים מקסימום תשעים. די כבר. אנא, גאלו את חובבי התיאטרון מהאיש הזה. לנתח ככה את היצירה של ניסים אלוני - בושה, ביזיון, חרפה וכיו''ב.