הרבה יותר קל להסתער כמו עדר על המבקר מאשר
להתמודד עם הספרים והביקורת.

ובמאמר על יד גילויים חמורים על היושרה של השופטים ועל מערכת השיקולים הלא ספרותית

נבות כותב את אותם דברים,רק מהצד של הספרות!


עכשיו כבר ברור איך כל כך קל לרמות את העדר,לתת פרסים למקורבים.אפשר אפילו לסמוך על הטוקבקיסטים שיתנפלו על נבות שאמר את המילה הנכונה (לבטל את פרס ספיר),ובתוך הרעש והאבק והמהומה,לתת למי שהם מתכננים
ולא לפי שקולים של ערך ומהות.

ושערוריה מהסוג הזה בפרס ספיר- כל שנתיים!

אמנון נבות צודק.הניחו את הספרות ביידי אלה שזה עיסוקם.אל תתנו לפרופסורים ולפוליטיקאים
לשעבר סיבה להכניס יד או רגל.

כי מה שיוצא זה אלון חילו והשיקול העיקרי
מה יותר חזק:הזהות הפוליטית והמשפחתית או ההעדפות המיניות של פרופסור זה או אחר

אם השיקול הזה לגבי המועמדים לפרס ספיר עדיף על השיקולים במאמר של נבות - בבקשה.חופשי על הבר כמו שאומרים,אבל לפחות אלתעשו את עצמכם לצחוק כשאתם יורקים על המבקר.

יש לי כלל שלא איכזב אותי מעולם.
ספרות 'מקורית' אני קורא חמש שנים לאחר הופעת הספר. לאחר שכל ההמולה התקשורתית סביבו שככה. ואז אני מציץ בו על מנת להחליט אם הוא ראוי בקריאה או בדחייה.
ספר שזכה בפרס מחכה אצלי 10 שנים.

שהוא בעיקר פרודיה פאטתית של בן אדם

והפסילה שלו של כל הספרות העברית מופרכת.
בתור מבקר צייקן מבוט הסופר לא היה צריך להוציא לאור את הספרים שלו.

ועוד משהו - 'חדר' (רומן נפלא) נפסל כי יובל שמעוני לא רצה להשתתף בכל ההצגה שיש לפני שמגרילים את הספר הזוכה.

ועוד משהו הרומן המשמעותי השני בדור שנקלע אל תוך הקלחת המעופשת של פרס ספיר ''חמסין וציפורים משוגעות'' מאת אביגור-רותם. גם לא זכה.

ומשהו אחרון: ''ביוגרפיה על פרודיה של סופר''
ספר טוב מאוד, וההצלחה הגדולה שלו היא שנורית גרץ הפכה ביוגרפיה לספרות טובה.
והוא נכתב על בן אדם לא על הסופר.

ובכל אופן אתה כותב נורא ואיום. ממליץ לך לא להגיש את הטור הזה כמועמד לפרס ספיר

אם כל הכבוד לקפקא על תפקידה של הספרות : ''..צריך לקרוא רק ספרים שצורבים ודוקרים. אם הספר שאנו קוראים איננו מעורר אותנו כמהלומה הניחתת על הראש, למה לקרוא אותו? כדי שיגרום לנו אושר, כפי שאתה כותב? אלוהים אדירים, הרי היינו מאושרים גם לולא היו לנו ספרים... אבל אנחנו זקוקים לספרים הפועלים עלינו כמו אסון, המכאיבים לנו כמו מותו של מישהו שאנו אוהבים אותו יותר מאשר את עצמנו, ספרים המעוררים בנו תחושה שגורשנו אל היער, הרחק מנוכחות אדם, כמו התאבדות...''
זוהי לא ההגדרה היחידה .
למרות שבמקראות ישראל לפחות נראה שזה הקו המנחה שלך ליצירה - ואתה גורר את הקורא לעמקי מחראות ישראל ודואג שידרוך על כל האבנים הקטנות בדרך ויחטוף בראש את כל האבנים הגדולות . ועושה את זה בגדול . דווקא מסופר מחוייב כמוך הייתי מצפה להיות הראשון שמבין שכל סופר (להבדיל מכותב )בעצם הכתיבה מגדיר אם לא מחדש אז לפחות לעצמו מה היא ספרות . ולכפות על כל האחרים את ההגדרה הקפקאית שלך (שכבודה אמנם במקומה מונח )היא צרות אופקים שגובלת בסירוס .
ובקשה קטנה - אנא בטובך במקום לשפוך אש וגופרית לכל עבר (ואם אתה ממש לא יכול להתאפק אז לפחות בנוסף ) בתור מבקר אחראי גלה לנו את אותן פנינים בודדות שכן ראויות לתשומת לב ומן הסתם לא זוכות לחשיפה המגיעה להן במקום לבזבז את זמן המסך שלך ושלנו על יחסי ציבור (כי הרי ידוע שאין פרסום שלילי ) לאלה שכבר מראש מרוחים על כל שלטי החוצות .

דבר ראשון מספיק עם הטיפשות בתגובות. השאלה שאני שואלת את עצמי היא האם באמת המצב עד כדי כך שלילי

כתביה טרחנית, מעייפת ונרגנת שלא ראיתי רב. הדבר היחיד שאולי מקובל עלי הוא גודל הפרס שאינו פרופורציונלי לכלום. אלון חילו כותב נחמד, באופן שהקורא יכול לאחוז בספר מראשיתו ועד סופו ללא הפסקה. כך היה גם באחוזת דג'אני אף גם בספרו הקודם מות הנזיר. האם עדיף סופר שכותב רומן כה מסורבל בלתי ניתן לקריאה שאחד האדם לא יהיה מסוגל לקוראו? האם הכרה צריכה להינתן רק ע''י מבקרי הספרות? ואם מדובר בספר שזכה לפופולריות רבה בקרב הקוראים אמור להיפסל אוטומטית בשל קריטריון זה? אז תן את כל הפרסים שלך לס. יזהר ז''ל ודומיו ואיש לא יקרא יותר ספרים מלבד מבקרי ספרות נרגנים שכמותך.

אנחנו עדיין חיים בתקופה של ''בגדי המלך החדשים'': מספיק שיצא ספר של עמוס עוז, דוד גרוסמן, א.ב. יהושע וכו', מיד קופצים כל המבקרים לדום. שיהיה הספר משעמם עד מוות, הם מוצאים בו ''איכויות''.
אז תעשו לי טובה ! אמנם אינני התינוק של אנדרסן, אבל גם אני, שאין לי שום רקע ספרותי, מצליח לא פעם להבדיל בין ספר מעניין למשעמם. כל הרשימה שציינתי קודם היא, לפחות לדעתי, אוסף של שעמום אחד גדול.
קדימה ! אפשר לנבוח !

אין מה לעשות.צריך להבין שסיפורים קצרים זה לא ממש ספרות. זה ז'אנר שמתפקד לרוב כשלב התפתחות ינקותי של סופר. זה גם לא מוכר.

העברית המתלהמת הכמו-גבוהה שלו מלאה שגיאות ונשמעת פרודיה על עברית. למשל, אין בעברית ''למרות ש...'' ועוד ועוד.

לפני שנים אחדות היה דן צלקה מועמד ראוי לפרס, והוא לא זכה!
לפני שנים אחדות היה יורם קניוק מועמד ראוי לפרס, והוא לא זכה!
מישהו כאן רוצה יותר טיעונים?!

כמי שניסה יותר מפעם לקרוא מספריו של נבות,אני מבין לתיסכולו.אין אפילו קצה זנבו של סיכוי שאיזה חבר שופטים את רוביקון הקשקשת שלו.

הפרס הזה אכן יש בו משהו מגוחך, אין ספק בכך, גם יוסי שריד לטעמי לא איש ספרות, אלא איש שאוהב ספרים, וזה הבדל גדול. בכל מקרה, דווקא אלנבי לא זכה בספיר, כי יש בו משהו אחר, ולא נראה לי שבכלל קראת, וחוץ מזה, על מה אתה מלין בדיוק? על הספרים שנכתבים פה או על אלו שניגשים לפרס? אילו חלופות יש לך להציע? אין לך ממש. ברנר, לצערנו, כבר לא איתנו, ואתה צריך להפנים שהרבה זמן עבר מאז היה איתנו, המון דברים השתנו, בעיקר דורות התחלפו, ואני כאדם בן 34, אלנבי הוא הרומן שלי, ולא כל הס.יזהרים שלכם. אני כבר לא מורד בזה, בבאמת, אין לי כוח. וימי הפופ באמת ספר לא רע, אבל הוא לא ייגש כי זו מהדורה מחודשת

מפעל הפיס גורם הרסני לא רק בתחום הספרות, בכל תחום בו הוא נוגע.מפעל הפיס סימפטומטי לחברה שחייבת להבריא, וסגירת ה'מפעל' הזה תהיה סימפטום הבראה. אך הערה: הספר 'חדר' נראה לי כמבנה צורני וטכסטואלי יפה מאוד, שחסר התוכן האמור להימצא בו. אשמח מאוד אם המבקר יסביר את השגיו האמנותיים של 'חדר'.

מסכים עם רוח הדברים, אבל...

גם אם נניח שכל הטענות נכונות, הסגנון שלך הוא הרג המוני. אתה מפספס בשלילה הגורפת גם את הקורא שמוכן ללכת עם הטענות.
חוץ מזה, לא הבנתי למה אתה מגדיר מראש מיהו סופר ראוי ומי לא? פלוני אלמוני כתב ספר - לגבי דידך, הוא *מראש* אינו נחשד בהיותו סופר, לכן הוא לא ראוי שיצירתו תיקרא ספר. באמת? אנשים נולדים לתוך מעמד אלפא של סופרים-ראויים, והיתר לא? טיעון חלש.

התמימים ושואפי הטוב כמו אמנון נבות אוכלים אותה מכל הכיוונים. בישראל 2009 אין מה לחפש הגינות, ערכים, אנושיות. ופרס ספיר המביך הוא מראה מכוערת למדינת הקומבינה.

קשה להוסיף דברי טעם אחרי שמאמרו של נבות נקרא בשקיקה ובכאב.
רק עצה לחפצים בפרס בשנים שיבואו - עברית דלוחה ובכי על ילדות עשוקה ועיסוק בשפה עילגת הם המתכון הבטוח.
והקוראים - ראו הוזהרתם.

הוא בראש הספרים הראויים של השנה?