שלום ותודה על הכתבה. צוות מארב עוסק בד''כ בביקורת על עבודתם של אחרים, וטוב לקבל מדי פעם קצת ביקורת גם על עבודתנו אנו. אלמלא הוצגו הכנס והדברים שנאמרו בו בצורה מטעה ודמגוגית כל-כך, כלל לא הייתי מגיב.
לגופו של עניין:
ראשית, יניב יהודה אייגר מתאר את כנס צו כתיבה! כקינה על מצב סיקור האמנות בתקשורת. אני בהחלט חושב שיש משבר גדול בנושא (והכתבה הזו היא דוגמא קטנה לחריפותו), אולם היבט זה הוא רק אחד מן הנושאים שנידונו בכנס. למעשה, ובניגוד לרושם שנוצר מקריאת הכתבה, הרצאה אחת בלבד מתוך 11 עסקה במצב הכתיבה על אמנות בעיתונות. המרצה הייתה רותי דירקטור שאכן הזכירה את מעברה מידיעות אחרונות לבלוג פרטי, אולם הדבר נעשה כהערת שוליים בתשובה לשאלה מהקהל, בתום הרצאה שלמה שעסקה בכתיבה על אמנות בעיתונות בחו''ל. אגב הערות, חיים לוסקי אכן ציין את סגירת סטודיו, אולם גם כאן הדבר נעשה בהערה שקדמה להרצאה בנושא אחר לגמרי: היחסים בין פילוסופיה ואמנות. יתר ההרצאות עסקו בכתיבה על אמנות בקטלוגים, באוניברסיטאות ובכתבי עת, כתיבה מסאית מול כתיבה אקדמית, כתיבה של אוצר מול כתיבה של אמן ונושאים נוספים. מכיוון שהדברים מתועדים ומוקלטים, אין כל בעיה לבדוק זאת (ההרצאות הכתובות עתידות להתפרסם במארב, וכבר עתה ניתן להאזין להן בתחנת הרדיו המקוונת רדיו-חאלאס (www.halas.am)).
שנית, אייגר מתלונן על השפה המקודדת, המצוחצחת והחמקנית שאפיינה, לדבריו, את ההרצאות. גם פה קל להפריך את העניין, שכן הכל מתועד וכל המעוניין יכול להאזין להרצאות ולגלות שהן נבדלו זו מזו לא רק בתוכן הדברים אלא גם בסגנונם, אך מעבר לכך, בהאשמה הפופוליסטית ב''פלצנות'', ''דיבור מוצפן'' וכיו''ב מעידה בעיקר על בורות וחוסר הבנה של תפקידו של הכנס. כנס צו כתיבה! נערך ע''י אנשים שכתיבה על אמנות היא עיסוקם המקצועי, בעבור אנשים שכתיבה, קריאה וייצור אמנות הם עיסוקם המקצועי. צריך לזכור שגם אמנות היא תחום מקצועי, ובדומה לכל תחום אחר, מרפואת לב, עבור דרך חקר המקרא וכלה במנהל עסקים, גם לה יש מושגים מקצועיים שאינם מוכרים תמיד לקהל הרחב. ניתוח אמנות כרוך בהיכרות ושימוש במושגים מקצועיים בדיוק כמו ניתוח לב (למעט סיכון החיים הכרוך בדבר, כמובן), אולם כשמנתח לב מדבר על עבודתו ומשתמש במונחים מקצועיים הוא נחשב למקצוען ובר-סמכא, בעוד מנתח אמנות המשתמש במושגים מתחום התמחותו מכונה, ע''י אייגר ושכמותו, פלצן. בשורה התחתונה נדמה שהדיון באמנות, לתפיסתו של אייגר, ראוי להישאר ברמת הדרכה במוזיאון, כתבה בעיתון יומי או חוג במתנ''ס, והעובדה שכותב בעל גישה מוגבלת כל-כך לאמנות משמש כמבקר האמנות של עיתון מרכזי, היא עוד דוגמא למשבר בו שרויה הביקורת.
שלישית, אני מסכים עם אייגר שדרור בורשטיין ואיתמר לוי הם כותבים מעניינים ומוכשרים. את בורשטיין הזמנו להשתתף בכנס אך זה לא הסתדר עם לוח הזמנים שלו, ואילו לוי חדל לכתוב (או לפחות לפרסם) רשימות על אמנות לפני שנים, בשעה שאנו ביקשנו להקשיב בעיקר לאנשים הפועלים כיום.
לסיכום אומר שכפי שכתבתי בעבר, גם אם סגנון כתיבתו המתלהם ודעותיו הממורמרות והלא-מנומקות של אייגר אינם לטעמי, אגן על זכותו לומר את דבריו. צר לי שהוא לא נהנה בכנס ומובן שהייתי שמח לו היה נהנה יותר, אולם נדמה שקם על צד שמאל ושום הרצאה בעולם לא הייתה גורמת לו להתרשם אחרת.
יונתן אמיר, עורך שותף במארב
דווח על תגובה זו
IP: 93.173.153.72