ממש לא סטייל עיתון בית-ספר. הכתיבה קלילה ומשעשעת. דווקא תפסה איזו מהות של שבת ב''ביצה'', בין אם היא קיימת או לא.

שירושלים צריכה גם אנשים יצרניים. אנשים שבאים, חוץ מלחפש בה את הזיווג שלהם משמים או מהבצה,כאלה שרוצים להחיות אותה. להמשיך אותה. האמת היא שהסצינה שלכם תקועה לנו בישבן. תמצאו עיר אחרת, שלא מאסה בכל הסצנות הלא-מעשיות.

שוב רחלי רוטנר עם הכתיבה סטייל עיתון בית ספר, על הדוסים החמודים ששומרים שבת ולא נוגעים ולא נוהגים וכל איבר שני מכוסה מפאת צניעות חמודה! (עם סימני קריאה לרוב!!! ברוך השם בורא פרי סימני קריאה!!!). ומילא אם היתה פואנטה לכתבה מעבר לכך שאף צעיר ביצתי בן 28 לא מגדיר את עצמו כשייך לביצה, אבל פשוט אין. אם בכתבה הקודמת של רחלי על סרוגים היא התנהגה וכתבה כמו ילדה בחנות ממתקים - באמת כתיבה ילדותית ומתפלאת - אז כאן ניכר איזה שיפור. אבל עדיין רחלי צריכה לצאת מההלם ודחוף.

אני במקרה לא מהביצה, אבל נהנתי מאוד מהכתבה, וגם מ''סרוגים'', שהיא סדרת המופת הישראלית של העשור (יחד עם תמרות עשן).
ובל נשכח לציין את שיר הפתיחה המדהים של ארז בן ארי.