בניגוד לכותב המאמר, אני חייבת לומר שהתרשמתי מהתערוכה לטובה. נכון, ישנם חלקים המרשימים פחות מאחרים אך התערוכה היא חזקה ואינה באה בכדי לקדם את האמן או לעורר עודף פרובוקציה.
היא עוסקת בשאלות של מסחור השואה יחד עם הקשר המורכב אליה, לדוגמא- אני לא יודעת מה עם שאר צופי התערוכה אך הרכבת על שולחן השבת הערוך עדיין נוסעת בראשי.
לא כל דיבור על כאב הופך את הכאב לקלישאה. לפעמים קלישאה משרתת דיון מעמיק יותר.
ארז ישראלי הוא אמן טוב מאוד לדעתי, וגם לא זייפן.