בהחלט אחד הרגעים המסקרנים של השנה, גם כתבה לא רעה בכלל, אבל אני כאן עדין מעכל את כל החומר המוקלט.
חג שמח

זוני דרך נכונה ובעיקר יפה לתאר את סטיבן ווילסון, מבחינתי גיבור תרבות בסדר גודל של טום יורק ורוג'ר ווטרס, מוזיקאי שמעולם לא נזקק לתמיכת המדיה ולכן גם אין חשש שיפסיק ליצור מוסיקה אמיתית עקב השפעה חיצונית כלשהי.

וכמובן שאשמח גם להופעה לבד של סטיבן.
האלבום סולו שלו זה סוג של יצירת מופת.

בכל פרוייקט שהוא נוגע אפשר להרגיש אותו.
הוא יוצר מן סאונד אופייני ומיוחד אבל לא אחיד.
כל דבר שהוא נוגע בו הופך לזהב מוזיקלי.
שרק ימשיך הרי זה משובח.

אני אוהב את סטיבן ווילסון - הבחור תמיד יודע לייצר מישמש מרהיב של סגנונות, ממש חוויה אינטלקטואלית, כמו מרק קדירה חם עם כל הירקות בפנים.

הבעיה היחידה שווילסון הוא גם קצת כמו האימא הפולניה שמכינה וטורחת על המרק הזה, כלומר יומרני מדי, טוחן מדי, מנג'ס מדי, חוזר על אותן מניירות ושטיקים.