חברים – מה באמת אוהב הקהל לראות בתערוכות? ומי הוא זה שמכתיב לו לאן ללכת?
מי יושב במערכת האתר או העיתון ומחליט על איזה תערוכה כדאי לשים דגש, ואיזה תערוכות יוזכרו בחצי שורה בין רשימה ארוכה של תערוכות אחרות?
השבוע ביקרתי בתערוכה שעצם קיומה לא הודגש ולא נחשף בצורה הולמת בשום אמצעי תקשורת בעל השפעה: אמנם דעתי היא משוחדת ויש לי סנטימנטים לאחת האמניות המציגות בה, אבל הרשו לי לספר לקהל הרחב מה הוא מחמיץ בהמלצת התקשורת:
בגלריה על האגם בפארק רעננה מוצגת תערוכה מופלאה של שתי אמניות: אורנה בן-שושן – ציירת, ועדנה בנס – פסלת. התערוכה היא תאווה לעיניים ומרפא לנשמה. מעולם עוד לא ראיתי תערוכה מסוגה בגלריה על האגם, ונראה לי שייקח זמן רב עד שתערוכה ברמה כזו תוצג שם שוב.
הפתיחה התקיימה במוצ''ש האחרון, ה- 4 ביולי, והקהל פשוט הצביע ברגליים. אנשים יצאו מהתערוכה עם חיוך רחב על פניהם עקב מה שחוו שם. חזרתה של האסתטיקה למפה – ובגדול.
התקשורת לא פרגנה, לא הדגישה, ולא נתנה חשיפה מיוחדת לתערוכה הנפלאה הזו, המחברת בין החומר והרוח. התערוכה תהיה פתוחה עד ה-15 ביולי, והקהל פשוט לא יודע שכדאי לו לרוץ ולראות.
אני ממליצה בכל פה על התערוכה, ומאמינה שכל מי שלא יבקר בה – ההפסד כולו שלו.
חברים! לא כל האמנות העכשווית המוצעת היום היא ערמות אשפה (כמיצבים מתוחכמים) על רצפת המוזיאון, או קשקושים חזרי קומפוזיציה והבנה בסיסית בצבע על גבי קנווסים. יש גם אמנות אחרת – אסתטית, בעלת מעוף ומסר ברור ומעמיק, שעושה טוב על הנשמה.
רוצו לראות !!