קראתי את הספר היום, הוא מרגיש יותר כספר קליל וחסר משמעות, צר לי לומר אך מטופש מאוד. לא משתווה לגיין אוסטן, ומה שהכי מרגיז-המחברת (לדעתי לחלוטין לא סופרת...)לא החלטית בשימוש בשפה-מצד אחד מנסה לכתוס כמו אוסטן(הסגנון של המאה ה-18) ומצד שני יש שפה כ''כ פשוטה ויומיומית..
מעבר לזה, אני אישית מאוד אהבתי את דארסי של אוסטן וכאן הוא פשוא מעין רכיכה שכזו, יותר ''בחורה'' מאשר דארסי המרשים שהפך במידה מסוימת לגבר חלומות של כל מי שקוראת את אוסטן. (כי למה לעזאזל דארסי יכתוב יומן -ועוד בצורה כזו? יש ימים שהוא כותב 2 שורות חסרות תכלית, כ''כ לא מתאים לאישיות שאוסטן בנתה לו) ולחלוטין לא אהבתי את הסוף הקיטשי עד מאוד..(ממש בא להקיא!)
בקיצור, די חבל על העצים שנכרתו כדי להוציא כזה דבר מטופש שמתיימר להיות המשך של ספר שהפך לקלאסיקה (ושכתו בצורה שנונה כ''כ לעומת ה''יומן'' הזה!)
בקיצור-אכזבה

כאחת שגדלה על ברכי ג'יין אוסטין בשפת המקור, מאוד נהנתי לקרוא את הספר (בעברית).
נכון שהייתי מרחיבה אותו יותר בקטעים מסויימים (כמו היחסים עם ג'ורג'יאה האחות והתהליכים העוברים עליה). ונכון שלפעמים הספר מרגיש כמו תרגיל לכותבים מתחילים, אך בסך הכל הכללי, פנינה קצרצרה.
לא קראתי את הספר באנגלית, אך נראה לי שהתרגום מנסה להשאר נאמן לאנגלית של תחילת המאה ה-19, שהיא שונה ביותר מהאנגלית של המאה ה-21, כמו גם העברית (קיראו תרגומים של שנות השבעים אפילו והשוו לתרגומים של העשור האחרון...)

הדמות של דארסי שמורה למאה ה-19 ותו לא, כל ניסיון להפיח בה חיים במאה ה021 הוא ניסיון לרכב על ההצלחה של ג'יין אוסטין.

מילים כמו Pray (במשמעות אנא) תחביר מיושן שהיה מיושן בזמנו, מרבית הספרות הרומנטית הזו נכתבה בתקופה הויקטוריאנית במבט נוסטלגי לתקופה הגאורגיאנית, 50 שנים מוקדם יותר ולפני המהפכה התעשייתית, וכמובן נימוס אנגלי בן 250 שנה - הברירות העבריות לתרגום הן בעיייות מאד. אפשר ללכת על סגנונו התלמודי של ש''י עגנון, אבל זה ארכאי מדי. אפשר ללכת על תרגום מתרפו''פו שיהיה קצת ייקי בנוסח שנות ה20 וה30 - מה שלדעתי דווקא יעבוד, אבל ישמע קצת מיושן ומליצי (אבל יתאים לסוג השפה שבמקור) או כמובן להכנס לקשקשת האינסופית של תרגום ישיר לעברית מודרנית בלי הבנה בסיסית של האנגלית המיושנת.