עליזה מתקשרת לי לימים של שנות השבעים, לימים בהם שכונה הייתה שכונה, או אולי יותר נכון, שיכון.. שיכון עממי.. בנין רכבת. שלוש כניסות. ארבע קומות וחצר גדולה גדולה שמקיפה את הבנין. בערב דיירי הבנין היו יושבים בגינה, המבוגרים היו מאזינים לאום כול ת'ום, פאריד, עבדל ווהאב וגם לקז'נדידיס ולטריפונס ולאריסאן ועליזה... ואנחנו הילדים היינו משחקים ושמענו ביטלס באותה תקופה. בזמן אחר, במקום אחר התאהבתי במוסיקה הזאת גם אני שלמרבה הפתעתי הבנתי שיש לה השפעה עצומה על החושים שלי, על ההתפעמויות שלי, על ההתרגשויות שלי כשאני שומעת את המוסיקה הזאת או דומה לה, הבנתי שהיא חלק ממני, חלק ממה שאני..
אז יאסו עליזה, יאסו יאסו!