המוסיקה המכונה ''מזרחית'' גורמת לי תחושת גועל. המילים, הלחן, וצורת השירה מעוררים דחיה. תת רמה, רגשני. המילים טפשיות, הלחן בדרך כלל פשוט וסתמי, מסתלסל בטיפשות. קשה להגדיר מוסיקה במילים, אבל במילה אחת: מגעיל.
פעם היתה כאן מוסיקה מזרחית שהיתה מוסיקת נשמה,כיום מה שיש זה פופ מזרחי(שרית חדד,אייל גולן עפיה ודומיהם).
הם כולם כותבים שירים שמיועדים לאולמות אירועים,הבעיה שהעם נהיה כה רדוד שמאכילים אותו(האח הגדול והאחות האהבלה).
עושה רושם כי אכן השיר של שרית חדד נוצר ע''פ תבנית הנדסית מדויקת, שכל תכליתה הייתה לייצר את השיר ששום חתונה באולם שמחות באור עקיבא לא יכולה בלעדיו.
ואתה יודע מה? זה כנראה הצליח לה. אז מי אנחנו שנלין? (בעצם, כדאי שנלין, והרבה. הבעיה היא שזה לא יעזור לנו, במיוחד לא בחתונה הבאה שנפקוד, כשנצווח בגרון ניחר יחד עם כולם ''מקודשת! בטבעת זו אני נשבעת...).