לארי אברמסון עמד בראש המחלקה לאמנות בבצלאל במשך 7 שנים.
לארי היה ראש מחלקה טוב והתייחס לשאלת הביקורת באמנות בכובד ראש ראוי. הוא עצמו עודד סטודנטים לשנות את פורמט הביקורת והחל מתקופת כהונתו ועד היום נותרה הביקורת שאלה פתוחה שממשיכה להישאל, להיבדק ולתקן את עצמה. כשאברמסון מדבר על בצלאל, לא ברור אם הוא מתכוון לימי ניהולו או לתקופה שעברה מאז בה הוא פשוט לא היה שם.
הניפנוף בסלואוגנים כמו ''טירונות'' ו''זובור'', משחירים את מפעלו של אברמסון עצמו לא פחות מאשר את בצלאל וחושפת את ''הביקורת''- כניסיון להבנות לגיטימציה לסתם לכלוכים וחשבונאות אישית.
בעניין לוין:
על איזה תאוריה אתם מדברים? כל התאורטיקנים שלכם מלמדים גם בבצלאל. מיכה לוין פוטר מבצלאל כי ניהל מחלקה שמרנית ומשעממת. אני לא מכיר אותו אישית אבל תמיד הוא היה נראה לי כמו אוסף מניירות של פרופסור שלא עומד מאחוריהן כלום, בטוח לא הבנה באמנות.(ראו ציטטה:''טכניקה לעומת כשרון'') מה יגידו הסטודנטים שלוין ''לא רוצה שישפטו את הישגי ביה''ס על פיהם'' ?
לסיכום ב''אווירה טובה'', לימודי אמנות הם לא סדנת יצירה.