יש בגולדפיש שירים חזקים שנחרתים בלב, והרבה כאב.
הנה אחד מהם מאלה שאהבתי:
''כשהחפצים כבר חתומים בארגזים/והקירות ריקים/שעות ספורות לפני שבאים המובילים/הייתי פורקת הכל/מפזרת על הרצפה/ונשכבת במיטה כמתה''.
מילים פשוטות, רגשות מורכבים.
פשוט שירה טובה.

האחיות שחורי, לתפארת העיירה קרית גת, פילסו את דרכן אל השירה העברית בצורה ממש קלאסית: דרך חדרי השינה של דוד אבידן וגבריאל מוקד. אפילו מנחם בן העיד על כך.

שלא מגלה מה היה שם אחר כךך

הגיע הראיון היפה והכאוב הזה. אני מאמין שדרך ספרך רבים ורבות - שהתמזל ובעיקר אתרע מזלם לחוות בחייהם פגישה עם אלון כזה, היינו הך אם שמו או שמה אלון או אילנה או יהיה אשר יהיה - יתעשרו מהתמודדותך שלך עם הקושי והקרע ויצאו מחוזקים. אני מאחל לך הצלחה רבה עם הספר. ואשר לביוגרפיה של אמך, אולי הקריאה ב''לפני שירד הלילה'' מאת רינלדו ארנס תוכל לדחוף אותך לכתיבתה, או תדחף אותך סופית הלאה מן הרעיון הזה. בכל מקרה, אני מאחל לך הצלחה, אושר לא רק רגעי וכל טוב.