על הטענה האינפנטילית שאין קיפוח (דיכוי) היום, כלכלי ותרבותי, של המזרחים - כמעט ואין טעם להגיב, אנשים כמוך כל כך מעייפים בזה שהם אומרים את זה שוב ושוב בלי להקשיב - אבל אגיב כי אולי מישהו עם היגיון קורא את התגובות - תפתחי את אתר האינטרנט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, של מכון אדווה, את תוכניות הלימודים בבתי-הספר...
ואפילו את עצתו של גלסנר לא קראת היטב... הוא כותב או לכתוב על המצב החומרי הקשה (ולפחות מכיר בקיומו), או על בדידות קיומית - כלומר יוצר מזרחי לא יכול לכתוב על תרבותו וזהותו והוריו ושושלת היוצרים שקדמה לו, אלא או למחות על המצב הכלכלי, או לקונן קינה אקזיסטנציאליסטית...
חוץ מזה גלסנר משקר - כי אם הוא היה קורא את הספר הוא היה רואה שהוא מגוון הרבה יותר מאיך שהוא הציג אותו, בהחלט נוגע בזהות העיראקית, אבל גם בספניולית ובייקית, גם בזוגיות ואהבה, גם ביחסי הורים ילדים, גם באגדות, גם בבדידות האנושית הפשוטה - והכל בעושר גדול...
לא צריך יועצם כדי לגלות את קיומם של הנושאים הרבים המונחים לפתחו של יוצר, זה שהוא מזרחי לא מבטל את הנושאים הללו, והנושאים לא מבטלים את המזרחיות (אלא מפרים אותה)!

אבל מה שיש אצל גלסנר זה חוסר הבנה כרוני של כל עמדה מזרחית, ורתיעה אוטומטית ממזרחיות, מסיבות פוליטיות - הוא מזדהה יותר עם ציפור כגיבורת ספר מאשר עם מזרחי. והוא מצמצם את האפשרויות של סופר מזרחי, כפי שבהר מסביר יפה, למצוקה ואותנטיות... נראה מישהו עושה את זה לכל הספרות הפינלנדית, או היהודית...