ספר טוב ושווה קריאה.
מאמר ביקורת של דן לחמן על הבן הטוב

http://www.e-mago.co.il/Editor/literature-2867.htm

זה הסיפור, אין סיפור אחר, ולא ניתן היה לספר אותו אחרת. רק בקילוחי דם עזים, ובעוצמה שאכן היתה מחרישה את אוזניך, לולא אטמת אותן מלשמוע.

זה זועק מתוך כל עמוד, מכל שורה -
איך לכל הרוחות הצלחת לפספס את זה?

קראתי את הספר, אני במקצועי פסיכולוגית קלינית , התרגשתי, בכיתי וצחקתי וזהו אחד הספרים היחידים בגלל עוצמתו וכנותו אשר יכולים לתת פרספקטיבה והבנה לעולמו של הילד, ללא קשר עם היותו מאומץ .

הספר הכן קשה בגלל עוצמתו לקריאה, אך החוויה והתובנות לאחר הקריאה מצפים על הקושי הרגשי.

קראתי את הספר, אני במקצועי פסיכולוגית קלינית , התרגשתי, בכיתי וצחקתי וזהו אחד הספרים היחידים בגלל עוצמתו וכנותו אשר יכולים לתת פרספקטיבה והבנה לעולמו של הילד, ללא קשר עם היותו מאומץ .

הספר הכן קשה בגלל עוצמתו לקריאה, אך החוויה והתובנות לאחר הקריאה מצפים על הקושי הרגשי.

אבל אני טובקיסט מצוי אז אני מגיב

האם הספר היה עדיין לוכד? והתשובה היא כן. דילגת על הכנות המדהימה של מצבי השפל של הדובר, על זיכרון מפואר וחוש הומור נהדר שמצליח לצטט במדויק את כל האמהות הפולניות באשר הן..את החרדות לכל מערכת יחסים רגשית והנבירה בחרדות הללו והיכולת להסתכל לדברים בלבן של העיניים..בשעה (כשם שציינת) שהרבה יותר מגניב להיות ציני ולא סנטימנטלי. כנות תמיד הרתיעה ועוד תפחיד אבל אין באמת מה לעשות מולה ולנפנף אותה עם ''בלתי מספיק בעיצוב דמויות'' לא מספיק פוסל בעיניי. כל הכבוד שי על האומץ והמודעות היה כיף וקשה לקרוא אותך מצחיק ועצוב ובעיקר מרגש באמת

מרגש ודוקר בו זמנית, כתוב מדויק בסגנון השמור רק לגולדן.

קראתי כיוון שיצא לי לקרוא את אחיו בפורום אימוץ והעניין סקרן אותי. לא מספיק לדעת לכתוב בכדי להיות סופר. גולדן יודע לכתוב אך הספר הזה הוא לא ספרות וגם לא אוטוביוגרפיה, מדובר בכתבה ארוכה מידי, עם חלקים קטנים ומרגשים וחלקים ארוכים שנראים כמו תרצוץ להתנהגותו היום.

אם כי אתה מודה כי אינך מבין עד הסוף מה גורם להתנגדות שלך. כיוון שכך, אולי לא היית צריך להזדרז כל כך בפרסום הביקורת אלא להיאזר בקצת חמלה ולפרסם מאוחר יותר טקסט מנומק יותר.