ביום השבת האחרון צפיתי בסרט קשמיר – הדרך לשחרור, בסינימטק בתל אביב. האמת הנה, שלא הייתי מודע למפרע, מהו תוכנו של הסרט ומיהו הבמאי שלו.
הוסבר שהסרט הנו סרט דוקומנטרי, הערוך מקטעים שצולמו על ידי קשמירים במשך כשמונה שנים , וניתנו לעריכה לבמאי (ישראלי).
בפתיחה צוין שהאנגלים השאירו את תת היבשת ההודית ללא הגדרה חד משמעית בהקשר לקשמיר, ובעקבות כך ננגסו חלקים מקשמיר על ידי סין ופקיסטן. כן צוין שהודו נקראה להיכנס לאזור שבשליטתה (כיום) לפי בקשה של הקשמירים, על מנת למנוע כיבוש מלא של פקיסטן.
כל הסרט מכוון כנגד ההודים. פקיסטן, המחזיקה בשליטתה חלקים לא לה של קשמיר, מוזכרת בקול מינורי, ומודגש תפקידה כממנת, תומכת, ונותנת מחסה למחתרות החופש הקשמיריות. ראש ממשלתה (שנרצחה בינתיים) מופיעה בצורה חיובית שוחרת שלום.
גירוש כל המיעוט ההינדי מחבל הארץ, והיותו פליט בארצו, מוזכר כבדרך אגב, בציון הטענה שכאשר יהיה שלום ושקט באזור הם יורשו לחזור.
קטע לא קטן, יחסית, מוקדש לעובדה שלאחר שהתברר לשלטונות ההודים שהבמאי מכין עריכה אנטי הודית, הם מנעו ממנו להיכנס חזרה להודו להשלמת עבודתו שם.
לאחר סיום הסרט עלה הבמאי על הבמה והשיב לשאלות הקהל. משהגיע תורי, הצבעתי על חוסר הסימטריה בסרט. הערתי שהצגה כזו עושה עוול לסיטואציה במקום, משום שהסרט מוגדר כדוקומנטרי, אך הצופה מקבל הרגשה של חוסר אובייקטיביות. שאלתי מדוע זה מוצג כך, והעליתי השערה שהדבר נובע מהעובדה שנוח יותר להתקיף את המדינה המאפשרת גישה למקומות, ופתיחות יחסית מול מדינה המונעת גישה חופשית?!
תגובת הבמאי:
א. לא חייב לערוך סרט אובייקטיבי והוא יכול לתמוך בצד כלשהוא כרצונו (זה נקרא דוקומנטרי?).
ב. שונא את פקיסטאן כמו את ישראל מכיוון שהן מדינות שהוקמו על רקע דתי, והוא בעד מדינה דמוקרטית. בעתיד אולי יכין סרט על פקיסטן.
ג. בהזדמנות זו, העיר כנגד פעולת ישראל בעזה ולגבי הכיבוש הישראלי!! (קשור מאד לסרט?)
רק למחרת הוברר לי שהבמאי הנו בנה של שולמית אלוני, בעל דעות אנטי ציוניות, בין כותבי המכתב כנגד זמרות האירוויזיון שלנו, ותומך נלהב של הפלסטינאים מול ישראל...
השנאה מעוורת, ומבלבלת.
הבמאי טוען שהוא שונא את פקיסטאן מכיוון שהיא מדינה שהוקמה על בסיס דתי, אך הוא תומך בעצמאותו של חבל קשמיר מכיוון שהוא איסלאמי, והפך איסלאמי טהור לאחר הגירוש של המיעוט ההינדי (ובסרט נראים הבזקים של תמיכה בפלסטינאים ובעראפאת כנגד ישראל המאיימת כנראה על קשמיר).
הוא מציג בצורה שלילית רק את הודו שהיא מדינה מעורבת מבחינה דתית, ובזה תומך בפקיסטן שהיא מדינה מוסלמית אדוקה.
אסכם:
אודי אלוני תומך במדינות מבוססות איסלאם, אך הוא נגד מדינה מבוססת דת אם שמה ישראל, (האיסלאם כנראה אינה דת).
אודי אלוני נגד אלימות, שאינה מכוונת כנגד ישראל.
אודי אלוני שונא ישראל, ויעשה ככל יכולתו ובכל הזדמנות, להביע דעתו ולהכפיש את המדינה.