הנטייה של 20 השנים האחרונות היא שכל דבר הופך להיות למייצב, מייצג, ארוע, קונספט, אמנות דיגיטלית, וידיאו ארט ועוד...
כאילו אם זה לא זה -זה לא קיים, או התייחסות כאל ציור טכני "ללא אמירה". לצערי הנושא של אמנות צרופה, כשרון, חיפוש קו, כתב יד ואמנות אישית הנעשית פיזית ע"י האמן עצמו יורד בהדרגה לשוליים ולא זוכה לחשיפה המתאימה. היום קשה לאמן למצוא גלריה/מוזיאון מתאימים לציור פיגורטיבי. ומצד שני -מספיק להחליט על איזה קונספט מבלי לדעת לעשות אמנות, רק משהו בשביל שיהיה אפשר לדבר עליו דיבורים "גבוהים" ב"חוגים הנכונים. זו החטאה של האמת,] של האמנות וזלזול לעיני המתבונן-קרי, האדם ה"פשוט" שאינו מבין באמנות. גדלתי לאורו של יהשוע גרוסברד ואני שמחה על פרסום הכתבה.
הגב לתגובה זו