בני האליטה המפאיניקית (שלא הצליחו כמו הוריהם) כועסים על הוריהם על שהותירו להם מדינה ''אחרת'', שלא בשליטת האשכנזים הוותיקים.
בתסכולם כי רב הם פונים לכמה כיוונים: אנטיציונות ושמאל רדיקלי עאלק (זה לא שמאל בכלל), או לכיוון ההזוי המתבכיין של הכותבת הנ''ל.

כמי שקראה את הספר, אני חושבת שהספר מביט במציאות נכוחה. בהומור רב ובסרקזם הספר מתאר פשיטת רגל ערכית של החברה הישראלית. אולי יש בספר כדי לנסות למצוא שביל ביניים בין האליטה הישנה לבין החדשה - כאשר שתי האליטות מתוארות באופן גרוטסקי, כפי שראוי להן. מה שבטוח, הספר מעורר מחשבה וכתוב היטב. מומלץ בחום!

כמי שקראה את הספר, אני חושבת שהספר מביט במציאות נכוחה. בהומור רב ובסרקזם הספר מתאר פשיטת רגל ערכית של החברה הישראלית. אולי יש בספר כדי לנסות למצוא שביל ביניים בין האליטה הישנה לבין החדשה - כאשר שתי האליטות מתוארות באופן גרוטסקי, כפי שראוי להן. מה שבטוח, הספר מעורר מחשבה וכתוב היטב. מומלץ בחום!

כמי שקראה את הספר, אני חושבת שהספר מביט במציאות נכוחה. בהומור רב ובסרקזם הספר מתאר פשיטת רגל ערכית של החברה הישראלית. אולי יש בספר כדי לנסות למצוא שביל ביניים בין האליטה הישנה לבין החדשה - כאשר שתי האליטות מתוארות באופן גרוטסקי, כפי שראוי להן. מה שבטוח, הספר מעורר מחשבה וכתוב היטב. מומלץ בחום!

אין דבר רע בהדוניזם! על אחת כמה וכמה כשאנו באים לפרש טקסט ספרותי, והלוא ספרות לא יכולה שלא להיאחז בחזותי ובחושי, הם הנקטר והאמברוזיה של החוויות ההדוניסטיות. כל הדיון המשמים והבנאלי על כמה שהחברה שלנו התנוונה ושהתנוונות זו היא שלילית, הוא דיון עקר מתוכן, שמתבכיין על עבר שלא יחזור ושלא צריך לחזור. ספרות אינה באה להטיף לנו מוסר, אלא להציג עולם, שיש בו מהשלילי, אבל גם מהחיובי.

כמה טוב היה כשאנחנו האחוסלים היינו הדיקטטורים של המדינה וקראנו לזה ''דמוקרטיה''. כשעשינו כסף מקשרינו עם הצמרת וקראנו לזה ''סוציאליזם''. כשהבאנו יהודים מכל העולם, בזנו לעולמם הערכי והתרבותי, ושלחנו אותם לגור בכל מיני חורים ולהיות חוטבי העצים, שואבי המים ובשר התותחים שלנו.
אח, איזו מדינה נאורה ומתקדמת היינו עד 1977.

מה רע במצב הנוכחי? אפשר לחשוב איזו חברה מצוינת היינו בעבר כשאפשרנו למיעוט חרדי להשתלט על המדינה ועל מיעוט דתי לאומני ובטלני, להשתלט על נכסים שהושגו בדמם של קיבוצניקים.

לא אעשה זאת יותר.

הקומוניזם התרסק כי לא היה מבוסס על הכסף. מיכל זמיר - עתידך בברית המועצות.

החברה הישראלית אינה מתפוררת אלא מי שכתב את הספר נפשו מתפוררת. לכמה הזויים ישראלים יש מחשבה שניתן להפוך את בעיותיהם האישיות לבעיות לאומיות.

טעות אחת גדולה!!

אכן יש כאן בעיה למדינת ישראל

ההמון שועט '' קדימה'' תרתרי מזמע, ערב רב של חרשים , כסילים, פסלוי עדות, ההיתפוררות והריקבון מזמן עברו את נק' האל חזור, מעבר לכך חבל אפילו על המילים,, העיקר שיש פריימריז '' בקדימה'',, חה,,, חה,,

זה הנהג אוטובוס שעוצר באמצע הכביש וזקנים לא יכולים לרדת.זה אני ואתה שמחנים את הרכב במקום אסור.זה אני ואתה שמסדרים קומבינות כל הזמן,מחפשים דרך לעקוף את החוק במקום לכבד אותו.מיליון שוטרים לא יספיקו אם לא ניתנהג בהתאם.זה הדרך שאנו מדברים אל השכן,האח,ההורים,המורים,או כל אזרח אחר במדינה,דיבור משוחצן ואטום על אחרים,כל זה הילדים שלנו ראו ורואים,ואת התוצאות העגומות אנחנו מקבלים יום יום מול העניים.אף אחד לא אשם כי אם אני ואתה ואת.

גם את הערכים היהודיים .

ספרה החינני של עירית לינור, שעוסק בנושא דומה: ''כיבושו'' של יישוב וותיק, של אוכלוסיה ציונית-סוציאליסטית-אידאולוגית (ואשכנזית), על-ידי כוחות חדשים בחברה.

לפי המתואר בביקורת גם קווי העלילה דומים. רומן בין בת המקום לאיש הנדל''ן הזר, מאבק ציבורי סביב מוסד שהופך לסמל. (אצל זמורה, הספא, אצל לינור, בית העם, אם אני זוכר נכון).

מבחינה מציאותית, בכירי הצבא והממשל של שנות השבעים ואילך היו רחוקים מאד מלהיות אליטה משרתת, רבים בקרבם טבלו טבילה עמוקה בהדוניזם ובחומרנות. (אם בודקים היטב, אליטות ההון החדשות הן בשר מבשרן של הקודמות, אם לא אותם אנשים עצמם).

אין אין כמו תאור קטסטרופות לקידום אישי !

גילוי נאות-עדיין לא קראתי את הספר (אם בכלל)

ואריק, האם סגרת את הבסטה? מתגעגעים.