כמו כל דבר בחיים, כל אחד יכול למצוא משהו שונה באותה העטיפה...הספר הוא אחד מהספרים הטובים ביותר שקראתי בעת האחרונה, הוא מיועד לכל אחד מאיתנו ומאפשר לחוות וללמוד דרך מסע של נחישות, עשייה, טוב לב, נתינה ונאורות כי ניתן לשנות ולהפוך את המקום בו אנו חיים לטוב יותר :-)
ממולץ בחום

גמזו?
הספר דווקא מוצלח. אכן, דיווח מפורט על המבצעים. לא היו שם בתי ספר ועכשיו יש.הביקורת קצת לא עניינית - למבקר יש ביקורת על כך שמישהו מסרב להשלים עם הזנחת התושבים על ידי ממשלותיהם? אבל מה עם הספר, לא אמרת עליו כלום חוץ משה שהוא לא מעניין אותך והכתיבה בו היא עיתונאית?

הכתבה של ראובני במעריב ממש מעצבנת ובאמת זדונית משהו. למה בכלל לכתוב כתבה על ספר אם אתה חושב שהוא לא ראוי ועוד לכתוב זאת בכותרת.
הרי הוא בעצמו כותב בתחילת דבריו כי הקסם של מטפס הרים המוצא עצמו לבדו בישימון לא מדבר אליו. אם לא מדבר אליו אז למה המשיך לקרוא? ובכלל כבר כאן נראה שהוא לא האיש המתאים לכתוב על הספר הזה. בהמשך לדעתי הוא גם סותר את עצמו. הוא כן מתלהב ממעשיו וקורותיו של מורטינסון ומתארם. אז מאיפה היציאה שהספר ''חסר נשמה'' ומדובר בכתיבה עיתונאית. זאת למעשה הביקורת הלא מוצדקת שלו לטעמי, כאשר הספר מראש לא מתיימר להיות ספר פרוזה אלא לספר את סיפורו האמיתי של מורטינסון והוא בהחלט מסופר היטב. היתי אומר אפילו שיש בספר הזה הרבה ''נשמה'' שעוברת לקורא דרך ההתלהבות, הנחישות והסיפור של מורטינסון. בקיצור: לדעתי ביקורת לא לעיניין.

קראתי את הספר באנגלית - אולי התרגום לעברית לא משהוא. הספר היה בעיני מרתק, האיש, גרג מורטנסון ראוי להערכה רבה.
מאד ממליצה על הספר!

המבקר הנכבד מתאר התרשמותו מהספר בציטוטים ומחמאות על מורטינסון ומעשיו ובסוף, כמו מבקר ''מקצועי'' הרוצה להצדיק את בימת ''המבקר'' שניתנה לו, קוטל את הספר ממנו שאב את הסיפור והמחמאות. בלשון המעטה - נראה תמוה.

לא יודעת קראתי את הספר ומאוד נהניתי. נראה לי משהו לא טוב עבר על המבקר בזמן שהוא קרא אותו. לפעמים ספר זה עניין של מצב רוחל.

קראתי את הספר שלוש כוסות תה, לדעתי זהוא ספר מרתק ספר עם נשמה יתרה, הוי חבל חבל חבל
שהמבקר לא קרא את הספר,ואם קרא לא הבין על מה הספר,יותמי, הספר הוא על איש חסר כל מבחינה חומרית שבכח הרוח והנשמה היתרה שבו מצליח להרים מפעל חיים שמשנה את חייהם של אלפים רבים ובעיקר בנות שבזכות בתי הספר שהוא בונה נגד כל הסיכויים, הן יוצאות ממעגל הבערות,ומקבלות את האפשרות לחיות כבנות אדם במאה השלישית.
ועל ביקורת ומבקר כזה נאמר: חכמים אל תסמכו על המבקרים קיראו בעצמכם!