ליורם ולכתיבתו פנים אין ספור. מרתק, מעניין, מסקרן,מאתגר, מלמד, מעצבן, מבריק, חוצפן, לעתים חסר התחשבות מרוב התחשבות. זהו, האיש וכתיבתו. ידיד היקר, תמשיך לכתוב, לתרגם, להעשיר אותנו במקוריותך, בכתיבתך, בספריך, מאמריך ובתרגומיך. ובימים טרופים אלה של שבעה אחר אבי שהיה ניצול שואה ההערה על ההתעלמות, חוסר ההתחשבות ובמובן אף פרוטה מאף אחד משפיעים יותר מתמיד.עוד תפתיע אותנו, אותי פעמים רבות, וטוב שכך. כמו תמיד, גאה להתמנות בין חבריך!
ענת

בזמנו, הנפשות בהן דובר, יוצאי הגיהינום של סיביר וניצולי גיהינום השואה כן ''הבדילו בין הסבל''.בגלל מה שהם עצמם קראו לו --''הפחד''. בסיביר רעבו,קפאו,בני משפחה מתו מסביב כמו זבובים --אבל לא היה המצב התת אנושי הזה (תת בעלי חיים בכלל)--הפחד!_____ ואני יודעת את זה גם משכנה ניצולת סיביר שהיתה נשואה לניצול שואה (''היה בלאגרים'' כלשונם ,ולא היה צריך להוסיף הרבה..) שהרבתה לעתים קרובות לספר על הקשיים הלא יאמנו שהיו בסיביר (התגלגלו לשם מפולין בלי כלום כשחשבו שהם יוצאים לזמן קצר)-הסיפורים היו לה תמיד בקדמת ההווייה שלה,אבל כמעט תמיד חתמה אותם ב''אבל זה לא כמו שהיה שם .לא היה הפחד.''-מילים שלה .מילים מצמררות. ה פ ח ד.