- 6.
אני רואה שסמי חזר לעצמו מהדמעות שהגיר על הפגיעה בתומתו מעיתון הארץ
דמעות תנין, 30/10/08 20:46
נו השמאלן הקיצוני ויתר על העלבון להארת שמאלנים גם כן? אני רואה שהסולחה עזרה לו להמשיך לכתוב.
בזמנו הוא הסתכסך איתם על משהו מטורף לגמרי. הם טענו שלא נתן בספרו קרדיט למי? נכון לרוצח המונים ויהודים בשם כנפני שמר סמי מיכאל שנחשב כאן איש מופת הגון-כתב פלגיאט וספר המשך לרומן של הטרוריסט-השיבה מחיפה.יעני הערבי הרוצח אותנו כותב נגדנו סיפורשקרי ודמגוגי-וסמי מיכאל איש החלם והשמאל-טוען שהוא אכן נתן לו קרדיט בכל ראיון לפני כן!
לכו תבינו את היהודים.
רבים השמאלנים בינהם באם נתנו קרדיט לטרוריסט מהג'יהאד או לא.
- 5.
עדה, 25/07/08 19:40
הכול נכון, אבל אותי הספר כל כך שעמם שלא
הצלחתי לקרוא את כולו.
- 4.
נו, אז מה למדנו מהביקורת הזאת? כלום
annie, 12/07/08 21:04
ביקורת סתמית שאין בה כלום. לא טו. לא רע. לא מעניין. לא משעמם. סתם מקרה מעניין של מילים שלא אומרות כלום. אז אולי המדיה לא ממש מוצלחת עבורך - אם כל יום תצטרך לכתוב רק כי צריך לכתוב. אולי עייפות חומר?
בקיצור, חבל על הזמן במובן הישן של הביטוי...
WASTE OF TIME
- 3.
- 2.
כתבתי ואני כותב שוב, 12/07/08 08:12
מקווה שזה לא רק בגלל סמי מיכאל
- 1.
זהר עמיהוד, 11/07/08 10:18
זכי דאלי, יהודי מבוגר, כמעט קשיש, הכותב ומגיש תוכנית דוקומנטרית פופולארית בטלוויזיה העיראקית, מקבל יום אחד, בין שתי מלחמות המפרץ, שיחת טלפון שממנה הוא למד שעל סף דלתו מונחת גופה של אישה. מכאן ואילך מתפתחת עלילה דרמתית, רבת תהפוכות, שדרכה אנו נחשפים לעולמו הרגשי והתודעתי של זכי, שרואה עצמו נצר אחרון לקהילה יהודית מפוארת שחיה ברציפות במקום אחד יותר מכל קהילה יהודית אחרת. דרך עיניו הבוחנות של זכי מתוודעים אנו לבגדאד המודרנית, זו של ימי סדאם חוסיין, על יפעתה, ססגוניותה האתנית, ניוונה הפוליטי והמוסרי ואסונה.
עאידה הוא רומן תקופה. ככזה הוא מאפשר לנו התבוננות באירועים הן בעיניהם של בני הזמן והן מעמדה מרוחקת וגבוהה יותר. בספר עאידה, כמו ברומנים תקופתיים גדולים אחרים, אנו נחשפים ליחסים המורכבים שבין האמן, שהוא לכאורה נציג הרוח החופשית, ונציגי המנגנונים השלטוניים שבחסותם הוא שורד ויוצר.
עאידה הוא רומן פוליטי מורכב וגם סיפור אהבה גדול - סוחף ומפעים ובה במידה בוגר וחכם. זהו סיפור אהבתם של זכי דאלי, שהתבצר לו בבדידות מרופדת מותרות, ובין עאידה, פליטה כורדית שנכנסת פתאום לחייו.
סיפור האהבה המפתיע הזה נמסר לנו בדרכים עדינות וזהירות. המספר פותח פתח לפאתוס העצום הגלום בסיפור שלו, הבלתי אפשרי כמעט, אבל הוא שוזר אותו בנימים של הומור ואירוניה המזקקים ומאפקים אותו.
עאידה הוא רומן שנברא בחותם של גדולה. לצד ויקטוריה זהו הישגו הספרותי החשוב ביותר של סמי מיכאל. לפנינו יצירת מופת של סופר והומאניסט גדול שעתידה להיות, קרוב לוודאי, אבן דרך זוהרת בתולדותיה של הספרות הישראלית.
פרופ' יגאל שוורץ