הגב לתגובה זו

תחשבו האים זה הגיוני המצב ההיפותטי הבא:
חייל ירדני שהיה ליד הטבח בספטמבר השחור עושה כעבור 20 שנה סרט שמחטט בפצעים הנפשיים שלו מהאירוע,

כמובן שזה לא הגיוני- זה רק אנחנו היהודים מאשימים את עצמנו גם בדברים שלא עשינו,
וזה הסיבה שאני לא מסכים עם המסר של הסרט- אבל מצד שני זה סרט חדשני וגאוני,
עשוי נהדר- ובתור X לוחם- מעורר הרבה מחשבות

הגב לתגובה זו

יצירה שמתחמקת מדיון מוסרי נוקב.

הגב לתגובה זו

מעולם קודם לכן לא הייתי בסרט שכאשר הוא מסתיים והאורות כבר נדלקו והכותרות כבר כמעט סיימו לחלוף על המסך, עדיין יושב כל האולם בדומיה. כ30 אנשים, המומים שותקים, לא יכולים לזוז מעוצמת החויה.
הסרט מעולה בעוצמת העברת התחושה והחויה. אני יצאתי ממנו כאילו אני עצמי הייתי שם. למי שהסרט לא מחדש כלום מבחינה היסטורית, עדיין לדעתי יחוה את החויה של הבימאי כחייל. אין צורך לומר כאן שןם אמירה פוליטית חדה וחריפה, פשוט כי חיילים צעירים לא יכולים לומר שום אמירה שכזו (בד''כ).
הסרט חשוב מאד קודם כל כי הוא נוגע עמוק ברגש.
סיבה נוספת לכך שהסרט חשוב היא כן הפרטים ההיסטוריים. אני בן 35, הייתי בן עשר בערך כשקרה הטבח המדובר. לא הבנתי אז כלום. כששאלו אותי עד לפני כמה ימים מה היה בסברה ושתילה ידעתי רק עובדות כלליות. כמוני רוב בני גילי, לפחות אלו שבדקתי איתם בימים האחרונים, לא כל שכן חברה צעירים יותר. אני חושב שכדאי שכל מי שחי בישראל ידע ויכיר את העובדות של הארוע הנ''ל. ושוב, כדאי שלא יוכנס כאן צד פוליטי אלא עובדות, כמו שלדעתי עשה כאן הבימאי באופן יוצא מן הכלל. הוא אפילו התאפק ולא אמר את הפשוט ביותר - מה דעתו האובייקטיבית על הטבח, אלא רק נתן לנו הצופים להרגיש מה זה עשה לו.

הגב לתגובה זו

סרט טוב שהיה יכול להיות סרט מעולה אם היה מחדד איזו אמירה פוליטית חריפה.

הגב לתגובה זו

כמה אפשר להיות אדם מסוכסך עם עצמו ומיזנטרופ, אה, מאיר? הסרט מעולם לא היה אמור לחשוף עובדות חדשות אלא רק לספר מה שעבר על כמה לוחמים. הסרט היה חזק, מצמרר, אומנותי ואמין לפי כל קנה מידה. המסר היה אנטי מלחמתי, אבל אתה היית מגיע לקטרזיס רק אם המסר היה ''צה''ל הוא הנבזי והנקלה ביותר בצבאות העולם וצריך להחרים את ישראל מייד''. לא קיבלת את זה והתבאסת. בן אדם קטן.

הגב לתגובה זו

השילוב של הסצנה הסופית שבה רואים את הדמות של פולמן מביטה בטבח עם הצילומים האמיתיים בהחלט מסגירים תחושת אשמה.

אי אפשר להאמין שפולמן הכניס את הצילומים האלה ועדיין טוען שהקורבנות של החיילים עולה על זו של הפליטים. התחביר של הסרט לא מאפשר את זה.

לגבי החיילים, אז כן הם מסייעים לפשע אבל האם היתה להם בכלל תודעת בחירה?

הגב לתגובה זו

הביקורת לא נכונה משום שהיא רצה להגיד משהו כללי במונחים של טוב ורע על יצירה פנימית ולא צריך לחפש את המשל בכל דבר יש פה אמירה על התמודדות נכון אמירה דיאלקטית שלא מוגשת בכפית שלא מוסרת מסר ברור תעשה\\על תעשה אלא מגששת בודקת..
שניצר תובע מהחיילים את אותה תביעה של הממסד להיות 'רמבו' רק שבמקום במונחים של 'אומץ' בשדה הקרב במונחים של 'אומץ' עיתונאי.

הגב לתגובה זו

ראיתי היום - הסרט פשוט מצוין, מעורר מחשבה, ומרהיב ויזואלית.

העובדות בקשר לטבח אכן ידועות, אר הסרט כלל אינו סרט תיעודי על הטבח, אלא צלילה לתוך חוויות ההדחקה, המחיקה והאחריות האנושיות, הן בזמן אמיתי (בעת המלחמה) והן לאחר שנים רבות.

חוויות אלו הן מנת חלקם של לוחמים רבים, בארץ ובחו''ל, במלחמות שונות, ופולמן מדגים אותם בסרט שיידבר אל אלפי אנשים אשר יצאו מצולקים נפשית ממלחמות ישראל.

ניתוחיו של שניצר שטחיים להפליא. הסיבה היחידה שדרכה אפשר לתאר את גישתו של הסרט כ''חמחקמקה וחלקלקה'' היא שהוא מתייחס למורכבות אנודית אשר אי אפשר לצמצם אותה לכדי ''מסר'' פשוט.

הגב לתגובה זו

אם הסרט היה זוכה לפרס, גם הביקורת שלך הייתה לגמרי אוהדת. כבר נוכחנו במקרים אלו בעבר.
כמה חוסר יושר יש במקצוע הזה.

הגב לתגובה זו

וזו ביקורת מצויינת.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

מדינה מטורפת. ארץ אוכלת יושביה.
תמיד ידענו שהארופאים הם אנטישמים שמריירים בכל פעם שמופיע מולם סרט חד צדדי, מגמתי, מגוייס, מסולף ושקרי הגורם נזק תדמיתי אדיר לישראל. סרטים כאלה (במימון הקרן לעידוד קולנוע ישראלי, מכספי המיסים שלנו) גורמים לנזק שמתחיל בקולנוע ומתגלגל לציבור האירופאי שלא יודע את העובדות ולכן מעודד את ממשלתו לתמוך בערבים ולהעלים עין או לסייע להם לצבור נשק ולחזק את אירגוני הטרור שלהם...מתחיל בקולנוע ונגמר בכדור שנורה בחזהו של עוד חיל ישראלי צעיר בגבול הלבנון או בעוד משפחה שנהרסת מפגיעת קטיושה שנרכשה במימון או עצימת עין אירופאית.
סוף סוף נוצר סרט מאוזן. לא סרט פרו ישראל, רחמנא לצלאן, אפילו לא סרט פוליטי. סיפור אישי קטן וצנוע של איש קטן וצנוע...קטן גדול...לא קטן אמיתי כמו שניצר.
שניצר מצר על כך. שניצר, כמו חבריו האנטישמים באירופה, חש שהכישרון והמקצועיות הקולנועית מתבטלים ומאבדים כל ערך לנוכח המחסור באנטישמיות ממנו סובל הסרט לשיטתו. בדיוק כמו שסרטים שלא היה בהם כל כשרון,זכו לאימוץ ולהערצה בקרב אותם שונאי ישראל רק כי הציגו את ישראל באופן חד צדדי ושטני.
לאיש כזה כמו שניצר יש זכות להגיד מה שהוא רוצה ולכתוב מה שהוא רוצה. למה? כי הוא בחר לחיות במדינה דמוקרטית שכמה פריירים מגינים עליה בגופם מפני אלה שטובחים זה בזה ושהיו טובחים גם בשניצר אילו רק ניתנה לכם ההזדמנות.
מעניין אם שניצר החייל הקרבי, הגיבור הידוע, היה מוכן לסכן את חייו שלו או של ילדיו על מנת לחצוץ בין שתי קבוצות של ערבים צמאי דם בדרכם לשחוט אלה את אלה...אני מניח שכולכם יודעים את התשובה. בזכות שניצר ושכמותו, שכח כל העולם מי ביצע בפועל את הטבח.
יש סיכוי יותר מסביר להניח ששניצר היה הילד הכי שנוא בכיתה שחוה ריגושים אדירים בכל פעם שהצליח לגרום למישהו עלבון או או כעס או סתם למשוך תשומת לב או להכשיל את אלה שבזכותם הוא קיים. במדינה מתוקנת, אפילו סופר פלורליסטית, היה צריך שניצר למצא את עצמו ממיין בודד ודחוי במרתף של רשות הדואר שעובד בלילותיו ככתב בעיתון אנרכיסטי איזוטרי בן דף אחד המחולק חינם בין חברי הכת שלו. אבל איך בשם אלוהים הפך האיש הזה להיות ולשרוד במשך שנים בעמדה עיתונאית כל כך מרכזית? תפקידו של מבקר קולנוע, לספר לעם מה הוא צפוי לראות ולחוות במידה ויבחר ללכת לסרט זה או אחר. תעשו פעם משאל ותבדקו כמה אנשים בעם חושבים ששניצר עושה עבודה טובה ונאמנה לצרכייהם. אני מבטיח לכם מאה אחוז תמיכה....בקרב הערבים.
במה גבוהה שכזאת לשניצר ודומיו, מתחילה במעריב, מחלחלת לקרן הקולנוע, משם לסרטים , משם לאירופה ומשם לקטיושה הבאה על בית משפחה בצפון...
שניצר לא אשם... הוא סתם קשקשן הצמא לתשומת לב...אנחנו אשמים.
מדינה אוכלת יושביה.

הגב לתגובה זו

ניתוח מדוייק של חבר הושפטים בקאן, ושל הצגת הדילמה המוסרית בסרט.
למרבה הצער, לא היה מקום לפולמן ליצור סרט עלילתי שבו הוא הגיבור שמציל את מחנה הפליטים מטבח, ולא נראה סביר לצפות ממנו להפוך את עצמו לנבל- מתי לאחרונה ראית סרט שבו הבמאי מתאר את עצמו כנבל ואחראי לפשע מלחמה?
בסרט דוקומנטרי, מה לעשות, תראה לרוב התנהלות האנושית הטיפוסית. וחייל טיפוסי, ישראלי אמריקאי גרמני וערבי, לרוב נלחם בלי מודעות, עסוק בפחד ומנסה לשרוד, והדילמות המוסריות מגיעות לרוב בדיעבד, בבית, במיוחד כשמדובר בסוגיות סבוכות כמו אחריות שילוחית.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

תסלח לי מבקר יקר אבל מעבר לביקורת מקצועית יש בך טיזיניג מרושע.
ארי פולמן - chapeau! סרט ענק!

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

כשבודקים אנשים שעברו טראומה מגלים דווקא קשר חיובי בין עוצמת החוויה לבין חוזק הזיכרון.
מחיקת זכרון כתוצאה מטראומה היא עוד רעיון פסיכואנליטי שלא עבר את שלב הבדיקה. http://skepdic.com/repressedmemory.html

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

ולא נעלם לי הזיכרון ולא חטפתי ''הלם קרב''. לא מאמין שיש בכלל דבר כזה ''הלם קרב''. אני חושב שזו המצאה של ניחנחים שמאלנים שמפחדים ממלחמה וגם של כאלה שרוצים לקבל פיצויים מצה''ל. תנו לצה''ל לנצח בלי הלם ושאר המצאות

הגב לתגובה זו

סרט מצויין - חבל שאין עוד סרטים כאלו. הגיע הזמן שישקיעו באנימציה ישראלית,

מיכאל ברק

הגב לתגובה זו

הסרט הזה נהדר, גם מרצה שמאלנים כמוך וגם מרצה אנשים שמחפשים אומנות טהורה של אנימציה וכישרון..

אתה משתלח בפולמן כאילו הוא היה צורר הערבים בעצמו, ראית את העובדות, הוא היה מעגל שני מהטבח, ולא ראה בעצמו מה קורה אלא מילא פקודות חלולות של לירות פגזים.
מכאן אתה , (למה מי אתה), יוצא נגדו כאילו הוא טבח בעצמו וארחראי לכל המלחמה הזו. לא מספיק לך שהבנאדם רדוף טראומה אתה עוד זורע לו מלח. אני אפילו לא רוצה לדעת מה אתה היית עושה במצב כזה.

בכל אופן אתה כותב ציני מידי, לא קשור מידי, ולא מבקר את הסרט אלא רק מוצא פלטפורמה להביע את עמדותייך ההזויות. אם הסרט הזה לא סיפק אותך, כמה עוד שמאלה נוכל ללכת??

הגב לתגובה זו

ויפה שעה אחת קודם.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו