מצאתי בספר הזה את אותו איפוק מופלא שאיפיין את שני הספרים הקודמים של אנקוויסט. האובדנים העצומים של אליזבת מתוארים בספר באופן המינימליסטי ביותר, בתיאור עובדתי, נטול שמץ של רגשנות, ודווקא משום כך הם עוצמתיים כל-כך לקורא.

הגב לתגובה זו