לאחר שבוע טוב יותר מהממוצע חזרנו פחות או יותר לשיגרה.
אסף אמדורסקי בגרסה מעניינת לשיר שכרגע אינני זוכר אותו. אגב, איתי- הסגנון הוא צ'ילאאוט, נדמה לי. הבעיה של אמדורסקי היא השירה המאד לא מחמיאה, אך בשיר יחיד זה בכל זאת עובר. הפקה מהוקצעת מאד.
יזהר אשדות משעמם אותי. מה לעשות. הקטע האירי הזה הוא מהסגנון הפחות מעניין משם. יש אירי יותר מסתורי ופחות ''חתונתי'' מזה. אשדות לא בחר כך.
יגאל בשן ישאר יגאל בשן. לא משנה מי כותב- הוא תמיד יבחר בשיר הקטן, הנעים, שאינו אומר יותר מידי, אינו בורח כלל מדוגמות. בקיצור- בשן יבחר בריחו הטוב של השיעמום.
מושון וכו'- כרגיל: בהיפ הופ אתה צריך לצעוק את השם שלך בקולי קולות, להזכיר שאתה הטוב מכולם, ושכל העולם ציפה במתח אימתני רק לך שתבוא ותרעיף עליו את כישרונך המדהים. ובכן, מושונובים נכבדים- תעבדו על זה 3 שנים, 5 שנים, 10 שנים. למי בכלל איכפת? זה כנראה מה שעושים החבר'ה הטובים שבוחרים לשרת את החברה בהם הם חיים באמצעות אגו-טריפ מגוכח. איכס.
בטי- הפתעה קטנה ונעימה. לא הבנתי כל כך מה מצאו בה הליקון שהוציאו לה 2 אלבומים. גם השיר הזה אינו מהלהיטים, אך יש בו משהו קטן ויפה לחורף. רק הערה קטנה : לבטי יש הברות שורקות לא יפות כל כך ( עישון בשרשרת ? ). היה צריך במיקס לנסות ולהרגיע אותן מעט.
הגב לתגובה זו