בקיץ 2006 יצאה ריטה במופע ONE
ששווק ככזה שכמותו טרם נראה בארץ. אלפים הגיעו
לצפות בו מידי ערב בגני התערוכה, ואף רכשו מוצרים
נלווים שנמכרו באגרסיביות שיווקית. בדוכני המכירה הוצע לקהל לרכוש דיסק עם כל שירי המופע, ו-D.V.D של המופע המלא, אותו יקבלו הרוכשים תוך שלושה שבועות מיום הרכישה. כמו כן, הובטח מפורשות שלא ניתן יהיה להשיג את המוצרים בחנויות. הדיסק, אותו שמעו אנשים כבר בדרכם הביתה, לא הכיל את המופע המלא כפי שהובטח, אלא רק מספר שירים, שאינם מהווים אפילו לא חצי מהמופע המלא. וכך, עוד באותו ערב, החלו הרוכשים להבין כי לא היה שחר להבטחות, וכי הולכו שולל בתרגיל שיווקי. שבועות עברו, המופע ירד, חדשים רבים חלפו, וה-D.V.D לא הגיע. באיגרת שנשלחה לרוכשים, הסבירה ריטה שהאיחור נבע מגיוס אנשי הוידאו למילואים במלחמת לבנון השנייה. צריך ממש להתאפק בתיאור התחושה שליוותה את קבלת ההסבר הזה. אנשים מתו במלחמה הזו. ילדים בני 18 יצאו להלחם ולא חזרו אל הוריהם. וריטה, בלי טיפת בושה, לא בחלה בדבר ועשתה שימוש ניבזי וציני במה שהיה לטרגדיה לאומית, כאילו לא נותר עוד איש מקצוע אחד עלי אדמות שיחליף את מי ש''יצא למילואים''. כשסוף סוף קיבלו הרוכשים את ה-D.V.D המיוחל, שוב גילו כי בניגוד להבטחות, גם הוא לא מכיל את המופע המלא. ההבטחה כי הוא לא יימכר בחנויות התבררה כשיקרית. מניפולציה שגרמה לקהל לרכוש חתול בשק, מבלי לאפשר להם יכולת קניה מושכלת כשהופץ בכל זאת בחנויות, במחירים זולים יותר. אבל לאחר שהרוכשים מראש צפו והבינו את התרמית, לא ניתן היה להחזיר את המוצר, שלא ענה על הבטחות. למרות שחלפה שנה מאז, נראה כי עם הוצאת הדיסק החדש של ריטה בימים אלה, זה הזמן למחות באופן שיהיה אפקטיבי יותר מבעבר. ריטה אולי הניחה שבמשך הזמן כל התרמית הזו תשכח. ואילו אנו, קוראים כאן לתגובה חד משמעית על הזלזול בקהל והעלבון שבהתייחסות. הקהל אולי שבוי לפעמים. אבל לא לעד הוא מטומטם. מצטרפים למרד צרכנים – לא קונים את הדיסק החדש של ריטה !
הגב לתגובה זו