אבל דווקא מודן וגביזון הם שני היוצרים היחידים בארץ שרחוקים מכל הקשקשת והפוזות שיש כמעט אצל כל יצירה של כל השאר.
אני מחפש ת'סרט הזה בנירות, נמנע מלראות ת'סדרה כי הבנתי שהיא ממשיכה את הסרט, מעדיף לראות הכל כמו שצריך. גביזון הוא הבמאי המעולה היחידי בישראל כיום.

למה עצוב?.
ראשית כי אין בסרט ולו דמות אחת שאיננה שקרנית, בוגדנית, טיפשה, או סתם משוגעת. אין ספק שכזה אוסף מפוקפק של דמויות משקף ראיה מאד פסימית של התסריטאית דנה מודן, ביחס לחיים החברתיים.
שנית, הסרט עצוב כי חלק גדול מהאתנחות הקומיות בנוי על הצגת חולי נפש לפי סטיגמות של שנות השישים. אין זה הסרט הראשון (וגם לא השני, או השלישי) אשר בו שבי גביזון חכם על חלשים - על חולי נפש. בדרך ההתייחסות שלו אל ציבור זה, הוא תורם להוקעתם החברתית הפסולה.

אולי בגלל שאין להם הומור?למה הם מתעקשים להראות אנטיפטים?מתי יפסיקו להתייחס לנשים רק כאובייקט מיני?למה אין רומנטיקה רכה ?למה אין רגישות לפואטיקה?למה הבמאים גסי רוח בדרך כלל?למה לצעוק אם לא צריך?למה למה למה למה?