הבעיה שלנו היא, שמר להב נזקק ל-5 האזנות לדיסק החדש של רונה קינן, על מנת להגיע למסקנתו, וזאת (כפי שאני מניח) על חשבון זמן איכות שהיה מוקדש לאחרים.
5 האזנות!!!! כמה שעות??!!! ברור שלהב היה חייב לכתוב, כי מישהו דרש במפגיע.
אבל כל אחד שאוהב מוזיקה וקצת קצת מבין מבחין מיד (לאחר שהתגבר על מחסום עצימת העיינים) שזהו אלבום יבש ומשעמם, מונוטוני, קר ומנוכר, בדיוק כמו הרצאה בסטטיסטיקה אצל XXX שנה א'. ואם יורשה לי קצת, גם המוזיקה שקענן כותבת רחוקה מלהיות פאר היצירה, ומושלמת??? ממש בדיחה.
תתחילו לצאת מהכונכיה והרחיב אופקים.
הגב לתגובה זו