עובדיה
אני מסתובבת בבית ,מנסה לעשות משהו. ''ברקע'' מתנגנים להם שמים וארץ לכל הגובה שלהם ,לכל העומק...
מוצאת את עצמי פורצת בבכי כל 2-3 שירים.
איך אתה מצליח לגעת בשמים, איך אתה מבין את הארץ הזו - היא כאילו חלק ממך איבר מאיבריך , חלק מנשמתך...
עבר והווה נצרבים בכאב ביחד האם גם העתיד קשור לכל זה?העתיד אליו אנו הולכים כל הזמן, אליו אנו כוספים- למענו אנו עמלים...
ארצי שלי
אהבתי אותך עד כלות הנשמה
חברתי אליך בקצה השממה
בניתי לך בית וחצר וגינה
ושביל ורחוב ושכונה.
אהבתי אותך עד כלות הנשמה
ואת ניסית אם נפשי איתנה
בימינך אחזת בי ביד אמונה
אך בשמאלך היכת בי ביד איתנה.
ואז הם באו ושברו את הכל
הפרידו בינינו ונשאר רק החול
הרחיקו אותי מעליך
ואותך כלאו במקומך
ליבי געגוע אליך
איך אוכל בלעדך?!
* * *
כמו שנים חלפו להם
ראיתי אותך מרחוק
בבתים אחרים,
ברחובות מוזרים
זרים קרים ומנוכרים.
את ליבך חפצתי לראות
והוא נסתר ממני
ואת זרה ורחוקה
וכלכך שונה ממני.
* * *
היאך היאך יכולתי
לראותך זרה ומנוכרת?
והרי זו אותה אדמה
ורק בשינוי האדרת
היאך לא כמה ליבי
אליך לפסוע
בך ליגוע
בליבך לזרוע???
כמו נידה היית לי
ואני געגוע
האם ימים אלו
כימי נידת הלידה-
ארוכים רחוקים וקשים
אך יולדים?
אך יולדים..עובדיה רק עוד שיר אחד חסר באלבום (ואני בטוחה שהוא כבר נולד, מתחבא אצלך בכיס ופוחד לצאת) שיר על לידה של עם ,של אומה. מתוך כל החושך. מתוך כל הפצעים, מתוך כל הצירים... אבל החיים יפים, אבל הקשיים יולדים...
שלומית מנצרים.
הגב לתגובה זו