ב-88 מפמפמים אותם 88 פעם ביום, כאילו שהם גלגלצ, ולפני ההופעות, כל השדרים ממליצים-מצווים ללכת ולא להחמיץ (אפילו אהוד בנאי יקיא 88 ממרגיש מקופח), וכל היום תשבוחות וליקוקי תחת, הילולים ופלצנות, כשהשיא היה שאחד הלקקנים הגדולים - ורטהיימר או אפלרויט, ענה בשידור לכאלה שכנראה פנו והתלוננו על הגזמת דביקות הדבק, כי הם יעשו מה שהם רוצים וישמיעו את דבק עוד הרבה מעל ומעבר (ולעזאזל המאזינים). דבק מנגנים משהו דומה לרוק, די אנמי ובינוני, ומדובר בלהקה חביבה ולא יותר.... (בחו''ל איש לא היה מתייג אותם כרוקרים, למרות שזה כלל לא העיניין, כי מה שחשוב זה המוזיקה ולא התגית).
(ואני, חמודה, נחשב למומחה. עם תעודות). אז הטקסטים ברמה קצת יותר גבוהה מהמתחרים בז'אנר. נו אז מה? הלחנים, לעומת זאת ירודים ביותר, כשחלקם ממש מושפעים עד מועתקים (ואגב, בפרוייקט 1:1 עם ערן בר גיל, בלטה האנמיות של הלחנים לעומת הטקסטים). ומה עם כל פלצני העיתונות (כמו בן שלו מהארץ שמתייחס אך ורק למקושרים) , שהיו חייבים לספר על האולפן בניר צבי וחבורת אפס ושאר ירקות, ויענקל'ה (כמה רוטבליט אתם מכירים?) שמתרוצץ שם בין הרגליים ותופס טרמפ על האלטרנטיבה הנדחפת.... שאמשיך? אין צורך, כי הבנת את הרעיון.
ואגב, אם תקשיבי לשיר עם השם האלמותי ''כשהיינו קטנים היו לנו ביצים יותר גדולות'' (ואוו, ואוווו), תשמעי את '' תערובת אסקוט'', אושיית רוק מקומית ז''ל, ואולי תבוא איזו נחמה (ואולי לא...).
חג שמח ופסח כשר.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

מספיק עם הקישקוש הזה
זה לא באמת דיסק מעניין
נחמד לא יותר

הגב לתגובה זו