מעניין ת'תחת שלי המרעומים והסיפורים והשטויות של הטמבלים האלה (בהנחה שלא מצצו אותם מהאצבע). אני, אז, הייתי עסוק בללחום ולשרוד (זו בדיוק המילה הנכונה בימים הראשונים) ולא הייתה לי אפילו ההזדמנות להרהר ולהביע דעתי על סוגי הפצצות והמרעומים. הגיע הזמן שתנסו למכור סיפור בגלל
הסיפור, ולא בגלל ''סרבנויות'' למיניהן (במלחמת יום הכיפורים היו מקרי סרבנות שמקורם בפחד ולא באידיאולוגיות כביכול. אז, בזמן אמת, זה לא היה כבוד לספר על כך כמו היום, כשכל שפן הופך למלך אידאולוגי).

הגב לתגובה זו