הספר הראשון שקראתי היה בכיתה י'
המורה המליצה לי לקחת מהספרייה את ''מלאך או שטן''... ואני, טיפוס עם קוצים בתחת שלא מסוגל לקרוא כותרת של ספר מבלי להירדם, פשוט לא יכלתי להניח את הספר.
חודשיים אחרי סיום הקריאה, ולא הפסקתי לדבר עליו ולהמליץ עליו לכל השכבה, זה היה הספר היחידי שכל סוגי הילדים בבית ספר קראו.
אחרי זה רכשתי כבר את ''נקמה'' ו''שנת החתול'' במכה אחת, באחת מרשתות הספרים בקניון.. שנת החתול היה נחמד, אבל נקמה...הצטערתי שקראתי את נקמה, ולמה ? כי הוא הציב לי רף חדש. מהיום שקראתי את נקמה, לא יכלתי לקרוא ספר אחר. הכל היה נראה לי משעמם וחסר טעם לעומת הספר הזה. מרוב שהוא היה טוב בצורה שלא ניתן לתאר, לא הייתי מסוגל לקרוא ספרים אחרים, אפילו ב''מלך החומוס ומלכת האמבטיה'' השתעממתי להחריד.
ואז לקחתי הפסקה מספרים...
ואיך ששמעתי שיצא ''בחורים טובים''
הבאתי צרחה של אושר, שנתיים לא קראתי ספר וסוף סוף יוצא ספר שאני אצליח לקרוא. וככה היה, בזמן שהייתי פליט מהצפון במרכז אצל משפחה, קראתי את הספר הזה. הוא גרם לי לשכוח מהצרות והמפחד שהייתי בהן והכניס אותי לעולם שלו.
הסוף אגב, די צבט. שרה - פליז, תכתבי לו המשך נקמה.(''הנקמה של אמסילי הבן'')
בקיצור, שרה - כפרה על הכתיבה שלך, תמשיכי לכתוב, בבקשה!
הגב לתגובה זו