הסרט הזה נולד מזמן, מזמן, מזמן.. ובכל זאת גם היום, אחרי עשרות שנים של התקדמות-לכאורה ביכולת להעביר דימויים קולנועיים, העיצוב של בלייד ראנר מכל בחינה - גם הויזואלית - מסרב להתיישן. לו סקוט היה עושה את הסרט היום אולי היה מרשה לעצמו להתקרב אל הארמונות התעשייתיים הכבירים, המנצנצים, ולהראות לנו הרבה יותר מתוכנם, אולי כלי הרכב והרחובות העירוניים היו עתירי פיקסלים בהרבה, אולי היינו רואים תיאורים ויזואליים נוספים של צמיחתו של אנדרואיד, ובכל זאת - ואולי בשל כך - האיפוק המסוגנן, המרהיב, של הסצנות בסרט עושה מהעולם העתידני שמתואר בו שלמות שרוחשת חיים ותוכן גם מעבר לשולי המסך. אנחנו תמיד מגששים בעשן (ותמיד מוצאים משהו, אם כי אף פעם לא את הכל), או כלואים בפרספקטיבה המעוותת של חלל קטן מדי שמייד מעבר לו צונח הקיר אל תוך חלל כביר, או מוגבלים בבריחתנו מיצור נעלה עלינו בכל מובן. הדימויים הויזואליים חוברים לעלילה, על הפערים החכמים כל כך שבה, ויוצרים סביבה שהאמת מוצפנת בה, חבויה וגלויה, פועמת כמו לב חי. אף פעם לא נדחסת לגרון הצופה בכפית. היוצרים נסמכו על המקור הגאוני של פיליפ ק' דיק בלי להעתיק אותו, היצירה הזאת לא מצמצמת את הסיפור לצורתו ומימדיו של מסך קולנוע, אלא מניחה לנו להתרחב אליו כשאנחנו מקבלים מספיק כדי ליצור בעצמנו את השאר. היום, שנים רבות כל כך אחרי שנוצר, אני עדיין יוצר את השאר כל פעם שאני רואה את הסרט הזה.
אני מצטרף לרעיי וממליץ על הסרט המקורי, עם ה-voice over של דקארד ובלי כל הרמזים המיותרים. הסרט המקורי נעשה במידה, בדייקנות אכזרית כמעט של גילוי (שיוצר יופי) והסתר (שיוצר מסתורין). טועה כותב המאמר הזה שאומר ''כמה היינו שמחים'' לקבל תוספות ובונוסים. לא, לא הייתי שמח לקבל בונוסים. אין בונוסים. זה הסרט. תוספות ''גרסת הבמאי'' קלקלו את המסתורין, לא תרמו ליופי, ולא קידמו דבר מלבד בהספקת תשובות שכלל אינן צריכות להינתן. להשיג (את הגרסא המקורית) ולראות!
הגב לתגובה זו