הן שגיאות של שלו ומנחם בן

אצל אלתרמן ''הלילה סחרחר מיונים על השובך''
והן בשום פנים אינן הומות (על פי מנחם בן) וגם לא ''מעופפות'' על פ י שלו
הן פשוט נמצאות ''על השובך''
התמונה שמצייר אלתרמן בשיר זה היא תמונה דוממת חלוטין מוארת באור הירח.
ואין כאן שום שגיאה.
המכסימום שיש כאן כאן זאת עוד התחכמות של שני גמדים (שלו + בן)

הגב לתגובה זו

וקירות כן? לאורך הספר המקסים הזה החפצים מדברים עם המספר, ''האנשה'' של הבית, כלי העבודה וכו. הדמויות היפות בסיפור יודעות לומר '' שלום בית'' והן קשובות לתשובתו של הבית. לא, זה לא ריאליסטי- אבל זה אמיתי. ואמיתי ספרותי אינו בהכרח אמיתי הסטורי או ביולוגי. ומנחם בן ודאי מכיר ויודע יותר ממני סופרים וספרים שהדמיון והריאלייה התערבבו בהם בלא שתפגם איכותם או אמינותם. והצורך לחפש את המרכיב האוטוביוגרפי (יחסי הוריו של שלו) זה שייך, במקרה הטוב לכתיבה מדעית על שלו ומקורות יצירתו, ובמקרה הרע למדורי הרכילות.

הגב לתגובה זו

כלומר לא אנושי, כמו שהיה מקובל להציג נשים בספרות הישנה. אבל עובדה שרבים אוהבים חומר מקולקל: ''יונים ב...'', כמה מספרי שלו, 'שבת', ספרי א.ב. יהושע, ע. עוז, 'שום גמדים...' שעושה צחוק מבני אדם הגונים בהתחסדות כזו או אחרת.

הגב לתגובה זו

שוב פעם ספרות ארץ ישראלית, נפוחה, על 3-4 דורות המחפים על העדר סיפור.
שוב ספר שלא ממש כיף לקרוא אותו, שהקריאה בו משולה לארוחה צרפתית - מענגת בתיאוריה, אבל אתה נשאר רעב. או לא מסופק, או מרגיש שעבדו עליך. או יודע שאתה לפריז - לא תחזור.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

שוב מנחם בן מתגלה כמבקר קטן ונבזה, טוב זה לא חדש

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

זהו מקור הבעיה עם הספר הזה.
כשרון גדול - יש.
אבל הספר הזה - הוא לא , הוא על יד, הוא כמעט.
הסיפור פנסטסטי מידי, דווקא לא היונה המדברת הפריעה לי, אלא המסר שהביאה עימה, וגם חיבוטי הנפש של המספר ושל אימו שהם לב ליבו של הסיפור לא זוכים לדיון מעמיק, וחבל, במקום זה ברברת אינסופית.

הגב לתגובה זו

בתנאים מסוימים, הראלי הופך לפנטסטי. נכון, זה לא מתאים לכל קורא, אבל לא צריך לפסול צורת ביטוי לגיטימית.

הגב לתגובה זו

את קצת סתומה, חבל

הגב לתגובה זו

עם קמץ או (בסמיכות) עם פתח בכ''ף הסופית ולא עם סגול...''

- מישהו יכול להסביר לי מה כתוב כאן? מנחם בן באמת מתכוון שהמילה שובך צריכה להיכתב כך: שובכָה/שובכַה?!

מעניין לאיזה ''אוסף נדיר של עובדות פלאיות מהוויית העולם ובחוכמה ארצית שימושית מכל מיני סוגים'' משייך מנחם בן את ההארה הנ''ל.

הגב לתגובה זו

אני מתכוונת למנחם

הגב לתגובה זו

אחרי שגילית את דבר הסוד שנושאת בכנפיה היונה, באמת אין טעם לקרוא את הרומן

הגב לתגובה זו

אכתוב ביקורת. אבל לא, להפך: הביקורת מרצה הן את המו''ל, והן את הנשים חובבות הרומאן הרומאנטי שיעוטו על הספר 'ברשיון'. מה באמת יש פה? ריגוש בשיטת הספרות הערבית המודרנית, של העלאת כל דבר לספירות מיתיות (לא אמיתיות). הסופר 'השתלב במרחב' כפי שהוא שואף. מין (לחברות מהר. הרומאנטי)+ ז'אנר אנטי ישראלי- מל' השחרור ממש לא מעניינת את הדמויות, מלבד הטעות של הצעיר הרץ להילחם מפני שהוא ילדותי ומנוצל (ע''י מחרחרי המלחמה. אין חשש שאלה הערבים) + הקשר הסכסואלי/פריוני של הזוג שהמלחמה המיותרת כמעט הרסה, וזו גם זעקה נגד המלחמות באשר הן (כביכול). העלילה לא מחוברת ו 'מודבקת' בתשוקה מינית אנמית. הדמויות כביכול מתענינות רק במין (כמובן 'תקנ'י כי זה לפריון) מעין גיל נעורים טלויזיוני (נוער לא מדוכא מתענין בהרבה נושאים). הצגת צעירים מלפני עשרות שנים בישראל כמי שקיימו יחסי מין היא שיכתוב המציאות. זה לא היה מקובל.

הגב לתגובה זו

ושוב אני מלא ברגשות מעורבים מהולים בבלבול ובחוסר הבנה איך איש שמיטיב כל כך לכתוב ושמצליח לסחוף אותי בקריאה מדהימה רצופה בפרצי צחוק וגעגוע, איך מחבר של סאגות מדהימות ורומנים שמימיים מתמיד לצלול מדי שבת בשבתו אל צואתה העיוורת של הקצה הכי שמאלי שיש מעל דפי 'מוסף ידיעות'.
איך אדם כזה מסוגל גם להיות כה מוכשר וגם לשנוא כל כך הרבה אנשים. ולמה לעזאזל, אפילו בתמונה בטור הזה, הוא נראה בהפגנת שמאל רדיקלי.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

כל הכבוד מנחם חמוד, עכשיו תנסה עוד. יש מלא מלא ספרים בעולם, אם תקרא עוד כמה ממש עד תומם, עד המלה האחרונה, הכל הכל הכל עד הסוף, אולי תגלה כל מני דברים שלא ידעת קודם.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

החלק האחרון באמת היה קלוש מאוד.

הגב לתגובה זו

שלו חוזר על סגנונו המוכר והפעם מעייף מתמיד. האיש לא מתחדש ולא מחדש דבר. הסגנון המתייפייף הגדול מהחיים כבר מעייף. הגיע הזמן לסופרים רעננים יותר, ולא להפוך סופרים כמו שליו לאנדרטה מהלכת.

הגב לתגובה זו

ובעיקר בדמיון.
תמונה של אשה אחת מעורטלת במידה היא עבורם עולם ומלואו שאותו אפשר גכם לממש בבעילה לא מחייבת, והנפש לא תצא שרוטה ומלאת רגשי אשמה כמו שקורה בדרך כלל אצל נשים.

הפנטזיה שלי - להיות גבר סטרייטי מיני ונאה רק לכמה חודשים. אח איך הייתי רוצה.....

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו