אני לא מבין את ה''מהומה''. ברור שהמילים של השירה מכשפות, יפות ולא תמיד מצייתות ללוגיקה של חיי הערות. אין חדש כאן.
יתר על כן, לעתים אפילו שאין מובן בעל בבואה מדוייקת בחיים, יש מובן רגשי או חלומי.
אבל לשפוך מילים יפות בלי שום הבנה, זה יכול להיות נחמד, נחמד מאוד אפילו, אבל לא מושלם.
גם הניתוח פשטני. למשל אלתרמן. ''כסיל לקישוט'', אדוני, יכול להיות גם ''אוריון, קבוצת כוכבים מזהירה בשמי החורף'' (לא אמשיך כאן לפרש).
לגבי השיר של ארצי, אני חושב שלומר שיש לך את ''התשובה הנכונה'' זו זחיחות וראווה. יכול להיות שענן הסתיר את הירח, או שהחודש העברי נגמר ועוד.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

אני מאד מברך על האופן שבו הוא מציג את השירה לקהל הרחב, כלומר לא לאנינים אלא למסוקרנים. גם אם פה ושם יכלתי להתקטנן ולחלוק איתו על דברים שכתב כאן, אני חושב שרוח דבריו (כאן ובכלל) היא מאד נכונה, מאד קורצת ולא יומרנית.
אישית תמיד חשבתי ששירה לא חייבת להיות מובנת בשביל להיות יפה. כמה מהדברים שאני הכי אוהב בשירה זה הרבה בזכות המסתורין שבסתימותם.

הגב לתגובה זו

הביקורת של מנחם בן כמעט תמיד קולעת לטעמי והטור שלו הוא אחד המעטים אליהם אני חוזרת בכל שבת. אני קוראת הרבה, אפילו הרבה מאוד אבל שירה קצת מרתיעה אותי. אולי לכן מצאתי את הטור הזה כל כך מענג.

הגב לתגובה זו

מנחם בן לא חוקר ספרות הוא מהגג,אז לא כל המתפעלים תרגיעו.

הערה למנחם: בטור שכתבת במעריב שאינו זוכרת את שמו כתבת ששמו של קובץ הספרים של בת-מרים הוא ''ממרחק''- טעית! שם הקובץ הוא ''מרחוק''.

הגב לתגובה זו

לפני כמה שנים קראתי בספריית האוניברסיטה ספר בכריכה צהובה שלך שבו כתבת על הבנת השירה. משהו בייסיק. את שמו אינני זוכרת, למרבה הבושה.

אבל מה שאני זוכרת הוא שהספר נפל לידי במקרה - כי חיפשתי משהו אחר - ולא יכולתי להפסיק לקרוא. פשוט התמוגגתי. נפלא לראות אוהב שירה אמיתי שלא מרגיש עצמו מנופח מחשיבות עצמית, שרוצה להאהיב אותה על קוראיו, ושעושה את זה בגובה העיניים.

לדעתי יש להצטער שאתה לא מלמד באוניברסיטה, כי הייתי רצה להירשם לקורס שלך על יסודות השירה. ואם אתה מלמד, תגיד לנו איפה ונבוא בהמונינו.

חוץ מהעובדה שתקפת בספר הצהוב את זיוה שמיר הנהדרת, ועוד בצורה בוטה למדי (באותו רגע הבנתי למה הכריכה צהובה), ובכן חוץ מזה אהבתי את מאמריך ואף צילמתי לי כמה.

הייתי רוצה לקנות את הספר, אבל הוא יצא בהוצאת ירון גולן מגן יבנה, משהו כזה, ולך תמצא איפה ירון איפה הגולן איפה הגן ואיפה יבנה.

ובקיצור: איך אפשר להשיג אותו?

הגב לתגובה זו

שירים שאין בהם גם צד רציונאלי, ולא רק ביטוי רגשי באמצעות שיטת עירבול, כי בימינו לא מתבטאים ישיר, זה לא מספיק. צריך להודות שכיום כמעט ואין שירה.

הגב לתגובה זו

הייתי מצרפת גם את ''כוכבים בדו''של אלכסנדר פן, שהולחן בזמנו על ידי צביקה פיק. שיר שעל פניו סתום לחלוטין אולם כשמפרקים מסתתר בו סיפור חיים ואהבה בלתי אפשרית..

הגב לתגובה זו

מישהו מבין את השיר שמסתיים במילים ''קן לציפור בין המילים'' של צלגוב מינשוף האבן?

הגב לתגובה זו

אולי אפשר להוסיף אודיו מההרצאה של מנחם בן? יש משהו מלטף בקול שלו:)

הגב לתגובה זו

טקסט מקסים. נפלא לראות כמה האיש אוהב שירה. ומעניין לקרוא את פרשנותו לשירה של דליה הרץ, לאחר שהוא עצמו הוגדר לא-פעם ילד פלא, והוא מדבר על הביישנות המדומה של ילד הפלא המבקש להתגלות, ואז אנו מבינים כמה ילד עוד נותר בו, באיש המקסים והמופרע הזה, שפוחד פחד מוות מן החלק הנשי שלו, הרי הוא נראה כמו הומו סטריאוטיפי ובכל זאת האיש הומופוב, מתי הוא כבר ייצא מן הארון הפנימי שלו, איש יקר.. ובעניין שירה של גברת בז'ארנו, ידידי, איך החמצת את זה שהשיר פשוט מדבר על זיון לסבי, והמשיח הלבנבן הוא הזרע המפרפר לצאת כילד פלא המבקש להתגלות, ובהקשר הלסבי, ידידי, הזרע הוא מין סוג של בדיחה כמעט מקאברית... תמיד אהבתי את ניתוחי השירה שלך, למרות הגסות והחוסר תרבותיות המאפיינים רבים ממעשיך, כמו החוצפה שלך לכתוב ביקורת שבה ציינת כי הפסקת לקרוא בעמוד 10 זה דבר שלעולם לא אבין

הגב לתגובה זו

מי יכול לומר לי איפה אפשר להשיג את המחזמר הכתוב ''שלמה המלך ושלמי הסנדלר''?

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

גם השיר שלה וגם הניתוח של בן לגביו אינם עומדים באותה רמה עם שאר השירים והפרשניות במאמר.

הגב לתגובה זו

באמת מדובר ביופי סתום. בוא לא נתאמץ בנושא של הבנה, כבר הבנו שאתה לא חזק בזה.

הגב לתגובה זו