קשה להבין את פרץ הדיבור הזה שיש למשוררים
ללא הרף ותחת כל ''גבעה'' הם מדברים על עצמם במקום לכתוב שירים ולהסתפק בזה
הדברת הבלתי אפשרית של משוררים שעוסקים ללא הרף בעצמם
מה רע ב''צללתי אל החור שבין רגליה'', כפי שכתב יורם מארק-רייך ברומן הישן שלו ''הנסיעה''?
ואגב, מישהו יכול לעזור לי למצוא עותק של ''הנסיעה''? השאלתי לחברה שהשאילה לידיד שנסע לחו''ל ונשארתי בלי...
בחנויות זה כבר אזל, ואני חייבת שיהיה לי את הספר הזה בבית! מוכנה לשלם, אם יש לכם עותק!
יכולה להיות יהודית וישראלית. זו החצנה מלאכותית של נושא שבאופן טבעי לנו, אלולא הניצול והדיכוי של משטר חברות הענק היה מוסתר מאחורי כמה וכמה צעיפים, וזה הנכון לנו. באחד העתונים לאחרונה, סופר ומשורר מהפלמ''ח נכנעו לשקר הזה וזייפו אנאכרוניסטי, כאילו היתה פה סכסולוגיה פסאודו אמריקאית בעבר. די.
אכן כוכית. ודאי דן מרון, ששקד על אחרית הדבר ''אגי משעול דרך עיניו של אשמאי מזדקן המגלה את חדוות המין'' אחראי לטקסונומיה מעניינת זו.
המשיכי כך, אם כי לא נראה כי יש עוד לאן להמשיך - למטה מזה כבר לא ניתן להגיע.
האם יכול להיות שהמשוררת הכבודה - כוכית לשעבר - קראה את שירו של אבות ישורון ''פסח על כוכים''? פסח על חורים - בלשון אחרת. הוא בא לירושלים בשנות השלושים וראה את אחרוני התימנים מתגוררים במערות בשכונת סילואן השילוח. ואז כתב את השיר הנפלא פסח על כוכים. אבל הוא היה מסמיק אם היה יודע מה עושה מזה הכוכית הג'ינג'ית החמודה.