מי לא הסתכל פעם לפרופיל של זולתו וראה שם (לזוועתו) שחור עצבני?
בעל המפגע אינו מודע כלל לאימה שמתרחשת אצלו בחצר האחורית (הצדדית יש לדייק).
בגלל חוסר המודעות לחיית המחמד המתפתחת לה בקירות האוזן-היא בד''כ גדלה למימדי ענק.
ממש מתחשק להתנפל עליו עם סיכת ראש (השחורות מהפח עם הכיפוף באמצע) ולפני שהוא מספיק לומר ''שמע ישראל'', לגאול אותו מהמפגע.
אם כבר כתבת ג'יפה- למה לא ללכת עד הסוף?
וחשוב מכך - למה לא לנסח קוד אתי למקרה של ''שחור באוזן הזולת''?

רצוי לטפטף שבוע קודם, פעם ביום כמה טיפות שמן זית או שמן פראפין, שמרכך את כל העסק וכך הרופא יכול לשלוף את הפקק בשניות.

לי בכל אופן הדונג עוזר ומונע דלקות
כשהיתי מנקה את האזניים פעם
בוחדשיים.הכל הייה תקין ואף פעם
לא הייתה לי דלקת, וכשהתחלתי לנקות אותן מדי 3 ימים אפילו עם שמן זית התחילו הדלקות.

טיפול אלטרנטיבי: נרות מיוחדים שמכניסים את הקצה שלהם לאוזן ומדליקים את הקצה השני (הרחוק).
בתוך הנר נוצר וואקום שמושך את כל השעווה החוצה.
טוב גם לילדים שעומדים בפני ניתוח "כפתורים" (מנע ניתוח אצל האחיין שלי).

הבעיה שיש הרבה אנשים (אני למשל) שהחלב פשוט עושה להם רע
כאבי בטן , התקררות בחורף , וכיוצא בזה
וכמובן מסכנין הלקויי שמיעה , עם אוזניית המכשיר שדוחפת את השעווה פנימה..
בעסה..

האוזן שלו כנראה קיבלה הרבה כסף על ה"דיגמון"... חחח

התזה אחת שלוש פעמים ביום, ותוך יומיים הפקק נמס ויוצא לבד החוצה.
לא כואב, ולא מזיק כי הוא על בסיס שמנים טבעיים (שלא כמו טיפות צרומול, שהן לאותה מטרה אבל מכילות חומר מסוכן).
אפשר להשיג בבתי המרקחת.

לכן יש לנקות את השליש החיצוני בלבד של האוזן ואסור לנקות היטב ביפנים !
הדבר גורם לדלקות אוזניים חמורות ומחלות קשות. ואני מכיר כמה סבלו מאוד מיכך !
הטבע יודע טוב מאוד מה צריך , ואסור ללכת נגד הטבע !
ברור שמבחינה אסטטית יש לנקות חיצוני כי זה ממש מגעיל !

זה מחדיר סיבי כותנה פנימה וגורם לשעווה להאסף עליהם ולהפוך לגושים שיתקשו לצאת לבד. המנגנון הטבעי מוציא החוצה כל הזמן את השעווה בקצב הטבעי. התאים המתים מתפנים החוצה בעזרת השעווה ויש לזה יתרון. מי שמנקה עם מקלונים רק גורם לגושים לא טבעיים שיצריכו אחכ ביקור אצל רופא להוצאתם. שלא נדבר על נזק פיזי שחלק מהאנשים עושים לעצמם בניקוי אינטנסיבי.

והכי כיף זה להוציא גושים צהבהבים וחומים - תענוג אמיתי!