- 18.
מושון - מה יקרה בסוף שכולם יהיו מוארים
מואר, 20/07/07 15:46
ע''פ תפיסת הבודהיזם הכל ריק מקיום עצמי ולכן בעולמך שלך כולם הם השלכה שלך ואם כולם הגיעו להארה זה אומר שאתה משליך על כולם את המוארות שלהם אתה משליך על כולם שהם בודהה.
בודהה, מסוגל להיות במקביל גם בעולם הכוזב הזה (העולם הקונבציונלי שלנו, שאנחנו מכירים) וגם בחווית הריקות (האולטימטיבי)
בריקות, אין יותר מינד/תודעה ספוגה בבורות, אין יותר דואליזם!! לא קיים דואליזם שקיים במינד שלנו כל רגע ורגע. אין יותר אני והוא והיא והם.
אין יותר אני מואר והם לא מוארים או הם מאורים ואני גם... אין יותר מינד של מושגים ושל הפרדה ודואליות.
היום המינד שלנו חושב כל הזמן ע''י מושגים וכל הזמן יש בוא דואליות.
תמיד יש טוב ורע, שמח עצוב, אני והוא, עני ועשיר. אני וכל האחרים!
אין את המצב הזה במינד שהגיע להארה.
אולי זה עונה לך במקצת, צריך לחשוב על זה, זה לא קל לתפוס את זה, המינד שלנו לא חושב ככה ולכן קשה לו לתפוס מצב כזה. לאט לאט.
-
בן, 20/07/07 17:40
-
מואר, 20/07/07 21:04
בודהה יכול לראות ורואה את כולם כמלאכים, אבל בגלל שהוא בודהה והשיג ידע כל, הוא גם יודע שאתה לא משליך את עצמך ככזה, ואתה לא רואה את עצמך כבודהה.
לבודהה יש ידע כל אך הוא אינו כל יכול, הוא לא יכול לקחת את הקארמה שלך ולשנות אותה, הוא לא יכול לגרום לקארמה שלך להשליך אותך כמלאך פתאום, אבל הוא יודע בדיוק מה צריך לעשות כדי שאתה תצבור קארמה כזאת ועל כן הוא עוזר לך והוא שולח לך אנשים שיעזרו לך לצבור את הקארמה הזאת...
תחשוב טוב טוב פעם הבאה שמישהו נדחף בתור בסופר לפני שאתה צועק עליו.
ותחשוב טוב טוב פעם הבאה שאתה רואה קבצן ברחוב ומחליט לא לתת לו כסף :-)-
בן, 21/07/07 12:21
גם את היטלר בודהה ראה כמלאך?
וגם אם הוא רואה את כולם כמלאכים, מה זה משנה? משנה הרי מה האנשים רואים את עצמם לא? הם עדיין מזדהים עם עצמם, הם עדיין חיים לפי התפיסה שלהם לגביי עצמם, הם עדיין סובלים והם עדיין יכולים לגרום לסבל.
אז אם בודהה הצליח להגיע לרמה שהוא רואה את כולם כטובים, אפילו שהם לא, אז אוליי אני אאלץ להסכים עם הבורים מהדיונים האחרונים שטוענים שהבודהיזם מוכר אשליות.
אם אתה נותן לקבצן מהרחוב כסף רק בגלל שאתה מפחד מגלגל הקארמה פיספסת את כל העניין.-
מצטער, 22/07/07 12:01
קצת קשה להסביר את זה בתגובות,
נסה ללכת לשיעורי דהרמה בארץ (לא חסר יש הרבה) ותנסה לבוא בראש פתוח ולהקשיב, אני בטוח שתבין בסוף.
בודהה רואה איך אתה תופס את עצמך והוא רואה איך אתה סובל ולכן הוא מנסה לעזור לך. הוא לא יכול לקחת לך את הקארמה שלך אבל הוא יכול לעזור לך להבין איך לייצר קארמה טובה בשבילך.
אתה נותן לקבצן כסף לא בגלל הפחד מהקארמה שלך, אלא בגלל שהקבצן לא נפרד ממך. אתה מבין?
רק במינד שלנו יש הפרדה ויש דואליות ולכן אנחנו תופסים את עצמנו כאני ואת האיש ברחוב כקבצן שהוא נפרד ממני. אבל זאת הפרדה רק במינד שלנו שספוג בבורות ולא רואה את המציאות האולטימטיבית, שבה אין דואליות ואין הפרדה. -
-
בן אתה אינטלגנטי חבל שתפספס, כדאי שתלמד בצורה יסודיתטוקבקיסט, 24/07/07 05:00
-
-
-
-
מושון, 22/07/07 14:33
-
-
מושון, 22/07/07 14:37
-
- 17.
עמית, 20/07/07 11:05
- 16.
רכות מלטפת, 20/07/07 05:43
- 15.
- 14.
גולן, 19/07/07 08:31
הוא היה מונואיסט, שלל דואליות לחלוטין ומבחינתו האל, או השלם, מבטא את עצמו דרך הריק ודרך החומר שהם בעצם אותה הגברת בשינוי אדרת.
אני, ונראה לי שגם אתה, אוהב לחפש את הפשטות בדברים ורק אחרי הפשטה כוללת, אני לפחות, יכול להבין דברים טוב יותר.
אני נוטה מאוד להסכים שריק וחומר הם אותו הדבר, בכל אטום ישנה אנרגיה אצורה ואולי החומר הוא בעצם מצב צבירה של אנרגיה, בפיצוץ גרעיני למשל, כאשר חלקיקי אטום מתנפצים לרסיסים משתחררת אנרגיה או קרינה שהיא בדרגה היררכית מתחת לאלקטרונים, פרוטונים ונויטרונים, כלומר, היש הפך לאין.
לגבי השאלה ששאלת למה אהבה אינסופית מאוחדת מתפרקת לאשליה של פירוד וסבל אז לא מזמן קראתי כתבה של הרב לייטמן, אני לא מעריץ דגול של קבלה אבל ההסבר שלו נשמע מעניין, הוא אמר שאם הבורא היה יוצר אותנו כמוהו אז בעצם היינו מריונטות שלו ללא כל יכולת של ביטוי עצמאי. המטרה של ההתפתחות הרוחנית היא בעצם להעניק לכל אחד ואחד סגנון יחודי של יצירה.
ואן גוך, גוגן, פיקאסו או סלבדור דאלי, כולם ציירים אבל לכל אחד יש את הסגנון היחודי שלו, אם לא היה פירוק לאשליה אז לא היה מגיע שום דבר חדש ליקום והציורים שלהם היו נראים אותו הדבר ובעצם, לא היו בכלל ציורים על קנבס בעולם כי ציורים על קנבס הם המצאה של האדם.
הקבלה מכירה בפירוק הזה, סוקרטס הכיר בפירוק הזה וגם זן מכיר בפירוק הזה והאחרון גם נתן מטאפורה נפלאה לחיים, החיים הם מפל מים, הם זורמים מאוחדים, נשפכים במורד המפל, מתפזרים ואחרי שהם פוגעים בקרקע הם מתאחדים מחדש ואם.-
מושון, 19/07/07 11:25
ומכיר את שפינוזה (לא יותר מדי...גם אותו מוטב שאני אקרא לעומק)
אלא שכל עניין ההאנשה של אלוהים עושה לי צרבת, ואני אסביר בקצרה:
אם אלוהים הוא האקסיומה הראשונה, המושכל הראשון היחיד שיש, או קבוצת כל הקבוצות, או סך המציאות (מעבר לסך המציאות של היקום שלנו!) הרי שהוא לא כפוף גם לשום זמן והוא נצחי ו-****בלתי משתנה**** (הרמב''ם איתי בנקודה הזאת) כלומר שמתוך נקודת מבט ''שלו'' אין פה בכלל תהליך, אין יצירה, אין החלטה ואין ערך בכלל לשאלה למה...
הערה- ברור לי שההערה שלי לא מובילה לפתרון כי אין פתרון, אנחנו מוגבלים בהוויה זמנית, ברצף וכל מילה שאנחנו מוציאים מהפה תחטא לאמת, זה נסיון של סופי להכיל אינסופי, של משתנה להכיל נצחי של לוגי להכיל את סך המציאות (שהוא מעבר ללוגי), שזה פשוט בלתי אפשרי! (זה גם מוביל להכרח שאף אדם לא יכול להבין את כל האמת, אבל זה כבר קשור לכתבה אחרת...) אבל מודעות לבעייתיות עוזרת לא ליפול למסגרת של המילים עצמם ולהתחיל לחשב תהליכים מחשבתיים של אלוהים, מודעות עוזרת להבין שמדובר בקירובים פילוסופיים שחוטאים תמיד לאמת!
יום טוב ותודה על התגובה!-
אולי יצירה היא לא המילה הנכונה
גולן, 19/07/07 19:24
מה לגבי התבטאות? אולי האל לא משתנה אבל הוא מבטא את עצמו בדרכים שונות דרך היצירה או בשפה תנכית, דרך הבריאה.
אם לרדת בדרגות ההיררכיה, אז קח לדוגמא את עצמך בתור תינוק, בליבה שלך, נשארת בדיוק אותו הדבר, שום דבר לא השתנה והשינוי היחיד היה בראש שלך, בתפיסה, באגו או איך שאתה רוצה לקרוא לזה.
ההתבטאות שלך בתור תינוק הייתה כאוטית, בכית, צחקת, קישקשת, שברת, הרכבת ללא שום מטרה שמנחה אותך, היית בדיוק כמו היקום, המפץ הגדול, סערות, רעידות אדמה, מטאורים ושאר תופעות קוסמיות וארציות שהן לא יותר מאשר התבטאות אלוהית או אהבה.
אם נצא מהנחה שאגו הוא אשליה או חלום אז בזכות האגו נולדו רעיונות חדשים. האנרגיה, שבתור תינוק היתה יוצרת תוהו ובוהו, מופנית לאפיקי התבטאות חדשים על סמך הרעיונות שהאגו יצר. המשמעות היחידה של רעיונות אלה היא צורה נוספת להתבטאות האל, כמו שכתוב, הארץ היתה תוהו ובוהו עד שבא אלוהים או האגו ועשה סדר בדברים.
עכשיו, ואני מקווה שאני לא אגרום לך לצרבת, אז אלוהים הוא המצאה של האדם, מן הסתם איננו מסוגלים להמציא משהו שלא נמצא בתוכינו או שלא חווינו בעבר ואלוהים תמיד משתנה בהתאם לכל אחד ואחד מאיתנו, כשנכתב, אל תעשה לך אלוהים אחרים, הכוונה כמו שאני רואה אותה היא בעצם שתקשיב רק לאלוהים(אגו) שלך ותעשה דברים אך ורק בשביל עצמך, והכוונה לא בשביל השקרים שאתה יוצר, השקרים כמובן הם תוצר של איך שאנחנו מפרשים מציאות חיצונית ואם אנחנו עבדים של השקרים אז אנחנו עבדים של העולם החיצון ושוכחים את עצמינו.
כשאנחנו עושים משהו בשביל עצמינו אז אנחנו עושים את זה למען התבטאות אלוהית שמובעת דרכינו, לא אותו אלוהים של התורה שאני קורא לו אגו, אלה לאלוהים שנמצא בכל מקום, אלוהים שבמדור זה אנחנו קוראים לו אהבה שהוא הכוח שמזיז דברים ביקום, כוח שלא משתנה לעולם, רק מתבטא באינספור דרכים שונות.
ההנאה היא בנתינה, לא בקבלה ובטח לא בלקיחה כי כאשר אנחנו נותנים מעצמינו ללא שום תנאי, ההרגשה היא אלוהית, הרגשה של נצח בדיוק כמו היקום שהוא נצחי.-
מושון, 19/07/07 20:50
-
שואל, 19/07/07 22:16
-
מושון, 22/07/07 06:13
אני מתכוון לזה שכבר שאלו אותי את השאלה הזאת כשדנו בנושא הבודהיזם, האמת היא שאף אחד לא באמת יכול לענות על השאלה הזאת.
מבחינתי, העולם של הילדים שלי ימשיך, העולם לפי תפיסתי הכרתי והבנתי לא ימשיך להתקיים (בהנחה שאני לא אמשיך להתקיים).
או בקיצור - אני לא יודע, איש לא יודע, אתה לא יודע, אני מאמין שאני משאיר פה גם עולם לילדים שלי כמו שהשאירו לי הורי, אני מקווה שאני אצליח (ביחד איתכם) להשאיר עולם וב יותר (שזה כולל גם את האופן שבו הם תופסים את העולם).
יום טוב
-
א., 22/07/07 12:28
בהנחה שעדיין לא נוצרו אנשים, ואין שום דבר חי, ההסבר היחידי הוא שהזמן חזק מכל דבר אחר, אפילו מ''אלוהים'' עצמו, מה שלא יהיה ביטוי שכזה. אלוהים פנימי לעולם, חיצוני לעולם, חלק מהעולם, מה שלא יהיה אותו אלוהים, הוא חלש מהכח האבסולוטי של הזמן. אי לכך עצם הקיום של הייקום הוא הדרך להתמודד עם הזמן- היקום הוא ''מעבדה מתחדשת'', הכל נולד, מת ומתחדש, וכך ורק כך נלחם בעצם הכוח המוחלט של הזמן.
מה שנקרא: ''להרוג את הזמן''...
הדרך היחידה של הקיים להתקיים, כולל כל חומר ותודעה היא דרך המחזור - לידה, מוות לידה מחדש.
-
א., 24/07/07 20:20
-
מושון, 26/07/07 05:58
-
-
גולן, 19/07/07 22:30
אני לא בטוח שהשאלה הזאת היא לנו כבני אדם והתשובה בטח לא רלוונטית ואין טעם להתעמק בה יותר מדי.
השאלה יכולה להיות מסוכנת אם אנחנו לא יודעים להסתכל עליה בפרופורציות הנכונות, היא מאוד מחלישה אותנו כי ברירת המחדל הטבעית שלנו היא לומר שאין סיבה וזה עלול להכניס לדיכאון.
אני חושב שאתה הזכרת את זה באחד הדיונים למטה, הכי חשוב זה פשוט להיות ולהיות משמעו להתקיים להבדיל מהדיעה הרווחת שהרבה אנשים מאמצים - אני חושב, משמע אני קיים - אז זהו שלא, אין צורך לחשוב, ככל שאנחנו חושבים יותר אנחנו מפספסים את הקיום.
בכל אופן, החיפוש האובססיבי הזה אחר סיבה הוא, הוא המקור לסבל של האנושות. אם תשב בחדר ופתאום מישהו יזרוק כדור לתוך החדר, התגובה הראשונה שלך תהיה לקום ולראות מי זרק את הכדור אבל אם היית כלב למשל אז ישר היית רץ אל הכדור ומתחיל לשחק בו. כאשר אנחנו מחפשים סיבה ולא מוצאים אותה אנחנו מרגישים שאנחנו מאבדים שליטה או שמשהו לא בסדר איתנו שזו תגובה טבעית לאגו שלנו.
התגובה ההתחליתית שלי אליך באה לענות על השאלה ששאלת למה נחוץ הפירוד לאשליה ולסבל אז עניתי לך שזה משרת את החידוש שביקום, אחרי הכל דברים חדשים צומחים מהריסות של דברים ישנים אבל למה כל זה קורה? אני אוהב לכתוב אבל אין אין לי שמץ במקרה הזה ואם אתקל בתשובה אשמח לספר לך, סביר להניח שזה לא יקרה בחיים האלה בכל אופן אבל בוא נהיה ונראה.
תודה על הדיון הענייני
גולן
-
לא צריך לחפש את הסיבה, היא ידועה כבר
א., 20/07/07 09:47
לפי הבודהיזם לכל דבר שקורה לך יש סיבה (כל תוצאה של משהו שקורה לך יש לו סיבה שהביאה אותו אלייך)
זה בדיוק קארמה, ואתה לא צריך ללכת לחפש את הסיבה בחוץ כי בפנים אצלך.
אם לצורך העניין נכנס הבוס שלך לחדש שלך ומתחיל לצעוק עלייך ואתה עושה את העובדה נהדר ומצויין אין לך מה לחפש את הסיבה לצעקות שלו בחוץ אצלו כי היא לא שם.
הסיבה לזה שהבוס שלך צועק עלייך עכשיו לא קשורה אליו או לאישתו שרבה איתו אתמול בלילה או למישהו אחר. אלא אך ורק אלייך!
אתה בעברך צעקת על הזולת ועכשיו זה חוזר אלייך, זאת הסיבה ע''פ הבודהיזם.
כל שאר ההסברים על הבוס הצועק, כמו הוא עצבני תמיד, ואישתו רבה איתו, ובדיוק הוא קיבל צעקות מהבוס שלו הם מה שקוראים בבודהיזם: איך.
איך הבוס בא וצועק עלייך, אבל עדיין לא מסבירים את ה: למה.
למה דווקא עליי ודוקא עכשיו ואני בכלל הייתי עובד מצטיין...
לכל תוצאה יש למה. לכל תוצאה יש סיבה והסיבה נמצאת בתוכך בפנים. אתה יצרת אותה, ואני שואל אותך גולן, אם זה נכון אז מה אתה תעשה בפעם הבאה שהבוס שלך יצעק עלייך?
אני בטוח שאתה כבר לא תצעק עליו חזרה :-)
-
א' עכשיו בכלל הכנסת אותי לבלבלה
גולן, 21/07/07 03:32
בכל אופן, אחרי שדשתי ודשתי ודשתי לא נראה לי שהמודל שהבאת יכול לענות על הסיבה לקיום היקום אבל תקן אותי אם אני טועה.
נושא הקארמה בהחלט מעניין ואכן אדם אחראי לתוצאות של המעשים שלו. אם לענות לך על שאלתך אז הדבר הנכון לעשות בפעם הבאה שמישהו יצעק עלי יהיה פשוט לאהוב אותו ולסלוח לו . כאשר אנחנו מאשימים את הבוס שיש לו בעייה אז בעצם הבעייה היא אצלינו, הכי קל להפיל את האחריות על מישהו אחר בעיקר כשאפילו לא ניסינו להתמודד עם המציאות או לשאול את עצמינו מה אנחנו יכולים לעשות על מנת לשנות את המצב. צריך שניים לטנגו אחרי הכל.
בכל אופן, את הסיבה האמיתית למה הבוס צעק ולמה נקלענו למצב מסויים לעולם לא נדע ועל כן הסיבה לא חשובה, הדבר היחיד שאנחנו יודעים זה אם אנחנו מוכנים לקחת אחריות ולשנות את הגישה או לא לדוגמא, אם לא קיבלת קידום בעבודה והתירוץ שלך הוא שרק אנשים שמלקקים לבוס מקבלים את הקידום ואתה לא לקקן אז פה אתה משקר לעצמך ולא לוקח אחריות מלאה על המצב, אם אתה חושב שללקק זה הפיתרון אז תלקק לבוס ותנפץ את החלק הזה באגו שלך שטוען שאתה לא לקקן. אולי זה מה שיביא לך את הקידום בעבודה ואולי לא אבל לפחות לא תסגור דלת שההצלחה עשוייה להסתתר מאחוריה. תחשוב כמה אמונות או מחסומים פסיכולוגיים יש לנו שגורמים לנו לפתור את עצמינו מאחריות.
אגו מונע מאיתנו טראנספורמציה וטראנספורמציה הכרחית על מנת להגשים מטרות ולהסתדר בעולם הזה. מנקודת מבט פסיכולוגית, כאשר אנחנו שונאים חלק מסויים בנו(הרי כולנו לקקנים בטבע שלנו) ומנסים להסתיר אותו עמוק בתוך התת מודע אז הוא תמיד יקפוץ החוצה מהתת מודע באובססיביות ובאינספור וריאציות חולניות. בגלל זה דרך אגב, אנשים שנוטים להדחיק מועדים למחלות נפש למיניהן.
אם תנהג ברכב ותנסה בכוח לא להכנס בעץ אז בתת מודע שלך מה שתראה זה עץ והיות והמוח לא מסוגל לעבד יותר מדבר אחד כל פעם אז בסוף תיכנס בעץ.
אותו דבר עם הקארמה, כאשר אתה שונא את האויבים שלך אתה לא רק מושך אותם אליך כל פעם מחדש, אתה באובססיביות תהפוך להיות כמו האוייב עצמו. אבל מצד שני, אם לא תשנא את האויבים שלך, תחייה את הרגע ותשכח את כל מה שהם ''עשו'' לך, אז יהיה לך קל יותר להתמודד איתם.
הרבה אהבה וסוף שבוע רגוע
גולן
ניו יורק
-
-
-
-
-
- 13.
א.ב - ג.ד, 18/07/07 19:31
זהו מקום שלא ניתן להגיע אליו בסירה,במרכבה או ברגל,אלא רק ע''י מסע רוחני.במקום זה אין מורים,ואף לא מנהיגים.כול הדברים נוהגים לפי דרכם הטבעית.האנשים נטולי כול תאוות או תשוקות,וכולם נוהגים לפי דרכם הטבעית.אין הם מסוגלים לשמוח בחיים או לתעב את המוות,ובכך להעדיף את עצמם על פני אחרים - ולכן הם אינם אוהבים או שונאים.אין הם יודעים כיצד לרדוף אחרי דברים או כיצד להימנע מהם,אין הם יודעים ללכת עם הזרם או נגדו,ולכן דבר אינו מועיל או מזיק מבחינתם.שום דבר אינו מעורר בהם טינה או חרטה,אין כול דבר שהם יראים מפניו,ואף אין הם חשים כל קנאה.הם טובלים במים אך אינם טובעים,הם נכנסים אל תוך האש אך אינם נשרפים.גם אם מנסים להצליף בהם או לחתוך אותם,לצבוט אותם או לשרוט אותם,אין הם נפצעים ואף אינם חשים כאב.הם משייטים בחלל כאילו היו מתהלכים על האדמה,וישנים בו כאילו היה מיטתם.
העננים והערפל אינם מטשטשים את ראייתם,והרעם אינו משבש את שמיעתם.יופי וכיעור אינם משפיעים כל לבם.ההרים והגאיות אינם משפיעים על מצעדם - משום שהם מהלכים ברוחם בלבד.
ליה דזה - חוכמת הטאו -
- 12.
מושון, 18/07/07 19:08
אני אנסה לסדר מעט את מה שאני אומר - זה לא פשוט להעביר את זה במילים.
תיאור ריקות מכיוון אחר - (פיזשקאלי), ניקח דוגמא של מישהו שרוצח איש, אתה יכול להתסכל על זה כאדם שמכניס סכין בתוך אדם אחר, אתה יכול להתסכל על רמת המולקולות ולראות את כל זה כתהליך של חלבונים, ריאקציות כימיות (וכיו''ב) שמזיזות צבר של מולקולות ברזל אל תוך צבר אחר של חלבונים פחממות וכ''ו , אתה יכול לראות את כל התהליך כשיחלופי בוזונים בין פרמיונים ואתה יכול (באם תורת מיתרי העל נכונה) לראות את כל זה כרטיטות של המרחב-זמן.
הבודהיזם מתייחס לריקות מנקודת מבט של תודעה, אבל ניתן לקחת את זה גם למחוזות אחרים לגמרי...
כל מה שעשיתי לגבי הריקות הפיזיקאלית היא לרדת בסדרי הגודל ולפשט את התיאור תוך כדי זה רוקנתי משמעויות והאמת היא שהקטנתי גם את הנפח של מה שקורה...השאלה היא מתי זה נעצר או האם זה בכלל נעצר, אם לא הרי שאותו רצח הוא ריק לחלוטין (בצורה הרבה יותר ריקה ממה שהבודהיזם מתאר) ועדיין עם ''צורות'' מוגדרות!
כמו כן זה מעניין אבל לחלקיק בודד אין שום משמעות למושג מרחב/זמן/תנע או כל תכונה אחרת, כל התכונות מקבלות משמעות רק באינטראקציה וביחס לחלקיקים אחרים...
ומה שיותר מעניין/מרתק הוא לעשות תהליך הפוך, להתחיל (לא לחזור, שים לב!) להתחיל מ-''מקום'' ריק מחוסר מרחב זמן ולהגיע לאדם שרוצח, לא ממרחב-זמן רוטט, מריקות מלאה...
אגב, בקשר לתורת הקבוצות, הייתה קבוצה מסוימת שנקראה נדמה לי קבוצת בורקבאקי (קבוצה פילוסופית מתמטית) שהאמינה שהכל מתחיל מיחידות בסיס מופשטות ומבניה היררכית של קבוצות בתוך קבוצות (עם חפיפות של קבוצות חיתוכים פונקציות וכיו''ב) עד ליצירת קבוצת כל הקבוצות.
קבוצת כל הקבוצות היא שווה הערך של ''אלוהים'' במקרה הזה, ובבסיסה כל המציאות הזאת בנויה מיחידות בסיס חסרות גודל או הגדרה מלבד שהם לא יכולות להכיל דבר (כשקבוצת כל הקבוצות היא ההיפך מהם) - שים לב הרעיון שלהם לא היה רק מתמטי הוא היה פילוסופי, הם באמת האמינו שהעולם בנוי מישויות מופשטות שבנויות בצורה הזאת. אני אישית חושב שזה יותר מורכב מזה...אבל בנתיים נניח לזה...
יום טוב-
מושון - האם האגו שלך ריק או מלא?
ריקנות, 18/07/07 20:04
-
האגו שלי חי וקיים (אם אני מבין בכלל למה הכוונה באגו)
מושון, 18/07/07 20:37
-
בורבקי לא יכול: כדי להפוך את המסע נחוצים מרכיבים אחרים
בורבקי, 18/07/07 21:29
כדי לעשות את המסע ההפוך אתה חייב גם להבין קרמה.
''הריקות אינה נפרדת מן הצורה,
ואף הצורה אינה נפרדת מן הריקות''
(כך בתרגומה של דבורה לסוטרת הלב).
למה הכוונה?
זוהי האינטרקציה שבין קרמה וריקות.
מדוע רואה האדם ''עט'' במקום שהכלב רואה ''עצם ללעיסה''?
לצערי אין הגישה המיוצגת במאמר שלעיל עוזרת לנו כהוא זה בנקודה זו.
זהו המסע ההפוך, מן הריקות אל העולם שאתה מכיר. והמפתח נעוץ בדיוק בהבנת נקודה זו.
רמז: זה מסוכן, כי אם מבינים זאת ממש היטב מבינים גם שהכל בא ממעשינו כלפי הזולת, וחייבים לשמור בקפידה על כללי המוסר, ואף להחליף עצמך בזולתך, כפי שדבורה לימדה!
זה מה שיוצר את כל עולמך!
אז זה כבר לא כל כך קל, ולא די באינטלקט המבריק.
כדי זאת לקלוט חייבים לצבור חסד, ולהתמסר למורה שמבין.
אם לא תנסה - לעולם לא תראה, מתמטיקה, בורבקי (זה שם הקבוצה) וכולי.
אילו יכלה מתמטיקה לשחרר מסבל אז זה היה נורא קל, וכבר היה קורה מזמן. אבל היא לא יכולה. עובדה: המתמטיקאים סובלים כמו כולם.
לך למורה!-
מושון, 19/07/07 06:32
1-לא טענתי שהפילוסופיה של בורבאקי (שכבר הזכרתי שגם היא בעייתית ביותר כיוון שהיא נתחמת ע''י המציאות הלוגית בלבד) פותרת סבל.
מדובר בריקות פיזיקאלית/מתמטית בלבד כאנלוגיה.
2-כבר אמרתי שאני לא שותף בכלל להגדרות הבסיסיות של הבודהיזם לגבי סבל, אתה מנתח דברים מתוך ראיה/חוויה בודהיסטית, של סבל.
3-כלב לא רואה עט כי הוא לא כותב מכתבים.
4-אני מעדיף לא לדבר על מה אני חווה מתוך זה שאין שום דבר שיכול לתאר את זה!
5-מוסר ולא הארה (והארה היא ודאי לא מוסר) יבנו עולם טוב יותר לילדים שלנו.
6-לשיטתך הסבל של המתמטיקאים הוא השלכה של התודעה שלך שנכפית ע''י הקארמה שלך, ממש כשם שהעובדה שהמדינות הבודהיסטיות בעולם הם אזורים הרבה יותר מלאי סבל אנושי מאזורים ''מלאי מתמטיקה'' בגלל שהתודעה שלי משליכה עליהם את זה בגלל הקארמה שלי...
7-אני מסכים שממש לא די באינטלקט מבריק!
8-מוסר הוא לא דבר אישי, הוא האיזון בין צרכי/רצונות הפרט לבין צרכי/רצונות הכלל (כיישות אחת)!
9-הויכוח שלי עם הבודהיזם הוא על חלק מהפן המעשי שלו (שפשוט לא עובד בפועל) ועל חלק גדול מהפילוסופיה העומדת מאחוריו (אבל אני חייב קצת להעמיק מעבר לקשקושים על עצירת הסבל כדי לחוות דיעה מגובשת ורצינית).
10-שיטת הגורו תלמיד, והעברת האחריות אליו היא אחת מהרעות הכי גדולות בעולם מאז ומתמיד, מספיקים לי דברי בודהא בנושא שכנראה מסכים עם כל מילה שלי...אני לומד רק מאנשים שמקיימים אינראקציה, שלא בטוחים בעצמם, שעדיין שואלים שאלות, מאנשים שאתה אולי מגדיר בתור תלמידים, המורים הכי טובים הם אלו שלא יודעים שהם מורים...
יום טוב
-
מורה, 19/07/07 09:20
ללכת ולחפש לעצמך מורה.
מהתשובות שלך אני מבין שאתה תקוע בלופ ואינך עדיין מצליח לתפוס את העיקר ולהבין את הריקות והקארמה. (שחשוב לציין שהמוסר פה הוא חלק מאד חשוב כי בעזרת שמירה על כללי המוסר אתה יכול להתנהג בהתאם כלפי הזולת וע''י כך ליצור קרמה חיובית לעתיד).
אני לא חושב שזה קשור אלייך באופן אישי, גם לי לקח כמה וכמה פעמים שעד הבנתי (ועדיין אני לא מבין הכל) ואני קיבלתי את השיעורים בע''פ ולא דרך תגובה או שתיים ב-NRG.
כנראה שזה קשה להעביר את החומר הזה דרך האינטרנט. (אם רק לחשוב שלומדים אותו כמה שנים טובות כל יום כל היום במנזרים)
המלצתי לי אלייך, אם זה מעניין אותך, ויש לך ספק ושאלות לגבי הנושא, אל תשאר במקום, אל תתקע, לך תחקור!
לך תחקור במקורות, לא באינטרנט או בתגובות ב-NRG. חפש איזה שיעור דהארמה אמיתי, חפש איזה מורה ולך לשיעור.
אתה לא צריך להתמסר למורה, אתה לא צריך לעשות מה שאומרים לך, רק תבוא בראש פתוח (הכי חשוב להשאיר את האגו בבית) ותנסה ללמוד.
אז אולי בהתחלה יתאים לך רק 30 דקות וכמה חודשים אחרי זה פתאום יעניין אותך הרצאה של שעתיים, וחודשיים אחר כך כבר תשמע איזה קורס שלם בנושא, ואולי, רק אולי יש סיכוי שזה יעזור במעט.
ואם לא? אם לא אז זה בסדר, כי חקרת ושאלת והלכת למקורות ולא סופקת, אבל לפחות לא נשארת במקום, בדקת והחלטת במודע לא להמשיך ושאין בזה הגיון.
הבודהיזם מעודד את הספק והשאלות ומעודד עוד יותר לא להתקע במקום אלא ללכת לבדוק ולחקור.
היות והם מאמינים שהכל קרמה, אז אם זה לא מתאים לך ואולי מתאים לך יהדות/נצרות/קבלה/הינדואיזם אז מבחינתם זה הקרמה שלך.
לגבי הערה 10 שלך, בכתבים כתוב ומסופר על תלמידים שבדקו את המורים שלהם 12 שנה לפני שהתמסרו אליהם, ממליץ לך אותו הדבר, אבל אתה חייב מורה!! אתה חייב מישהו שהלך את הדרך והיה במקום שלך על מנת שהוא יעזור לך לצאת מאיפה שאתה.
יש סכנה עם מורים/גורואים שאתה נותן להם את המינד שלך (שהוא מתקיים לא רק בגילגול הזה) ועל כן נכתב המון בבודהיזם על איך לבחור מורה ראוי ואיך לבדוק את המורה שהוא ראוי.
חפש מורה אוטנטי ואמיתי, ונסה להקשיב לו בשיעור שהוא מלמד.
ואז יהיה לך יום טוב :-)
-
מושון, 19/07/07 11:09
אני מעדיף לא להכנס יותר מדי לפן האישי, אבל אין לך דרך לדעת מהי החוויה שלי של ''הריקות'' או של ''הקארמה'' ואם אני מבין או לא, זה שאני לאו דוקא מסכים עם חלק מהבודהיזם לא אומר שלא הבנתי אותו!
הבודהיזם מבחינתי הוא אגואיסטי בעקרון (הקארמה) עשיית הטוב נובעת מתוך שמירה על התחת של הקארמה שלך (ברמה הראשונית, אחר כך זה כביכול משתנה), אני יותר מתחבר לרעיון של הגשטלט (סלח לי אם האיות לא נכון), כלומר ששני אנשים שדואגים אחד לשני ע''פ הבודהיזם יוצרים יישות שלישית..., אני פשוט מוסיף שגם ליישות הזאת יש קארמה משלה וכך העסק מתחיל להסתבך יותר ויותר...עד למצב שאתה צריך לאזן בין הקארמה שלך לקארמה של היישות ושל היישות שמורכבת מעוד יישויות וכן הלאה...
אני עדיין שואל שאלה בסיסית פשווטה על סוף הדרך - מה יקרה שכולם כולל כולם בעולם יהיו מוארים לתפיסתך או לפי הבודהיזם?
בבודהיזם יש גם הרבה טוב, הבעיה היא שהיא לא ממש עובדת בראי ההיסטוריה...ומהרבה בחינות היא לא יותר טובה מהאמרה שאם כולנו נניח את נשקנו אז יהיה שלום עולמי...או הקיצר הישימות שלה שואפת לאפס!
אני לא מתאים למסגרת כזו או אחרת שתביא לי כי אני מעדיף לא להגיע לנקודה של בחירה סופית - ברור לי שבכל נקודה בזמן אני טועה וצודק באותה מידה ואני מתכוון גם לחלק החווייתי של העניין ולא רק לשכלי/רציונאלי, אי לכך אין לי ולא תהיה לי נקודה שבה אני אכריז שאני מבין הכל! או שחוויתי הארה!
יום טוב
-
צר לי מאד, 19/07/07 13:20
רשמת: ''הבודהיזם מבחינתי הוא אגואיסטי בעקרון (הקארמה) עשיית הטוב נובעת מתוך שמירה על התחת של הקארמה שלך''
קארמה מתבצעת אך ורק בינך לבין הזולת ככה היא נוצרת.
אתה יכול להסתכל על זה כאילו אתה נותן לזולת כסף על מנת להציל את התחת שלך וכדי שבעתיד אתה תקבל כסף.
וזה טוב להתחיל להסתכל על זה ככה,
הדלהי לאמה קורא לזה:
enlightenment selfishness
אבל לא פה זה נגמר, זוהי לא חכמת הבודהיזם, זה לא מה שהם מנסים ללמד אותך, זה לא כל הדרך ופה אתה מפספס ולא מבין ומכאן חושב אחרת.
אני אתן לך רמז למה הם מתכוונים.
מי זה בדיוק אותו קבצן או מסכן (הזולת) שכלפיו אתה עושה מעשה טוב ושהוא בעתיד יעזור לך?
עצם ההסתכלות שלנו היא מראש לא נכונה, אם אני רואה אותו בתור קבצן עני אז הוא שם ואני פה, הוא אין לו כסף ולי יש, הוא שם למטה ואני פה למעלה, אני חזק והוא חלש אני ככה והוא ככה, התפיסה הזאת יוצרת שתי ישויות נפרדות.
האם האני שלי באמת נגמר בסוף העור של הגוף שלי?
אולי האני שלי מכיל בתוכו גם את הקבצן שאני חושב שהוא נפרד ממני
אבל מי זה אני ועצמי ומי הקבצן?
טעימה קלה למה הם מתכוונים, אני מציע שתהרהר בזה קצת ותקרא את זה כמה פעמים לפני שאתה ישר חושב על תגובה.
תודה
-
צר לי מאד, 19/07/07 15:03
רשמת: ''הבודהיזם מבחינתי הוא אגואיסטי בעקרון (הקארמה) עשיית הטוב נובעת מתוך שמירה על התחת של הקארמה שלך''
קארמה מתבצעת אך ורק בינך לבין הזולת ככה היא נוצרת.
אתה יכול להסתכל על זה כאילו אתה נותן לזולת כסף על מנת להציל את התחת שלך וכדי שבעתיד אתה תקבל כסף.
וזה טוב להתחיל להסתכל על זה ככה,
הדלהי לאמה קורא לזה:
enlightenment selfishness
אבל לא פה זה נגמר, זוהי לא חכמת הבודהיזם, זה לא מה שהם מנסים ללמד אותך, זה לא כל הדרך ופה אתה מפספס ולא מבין ומכאן חושב אחרת.
אני אתן לך רמז למה הם מתכוונים.
מי זה בדיוק אותו קבצן או מסכן (הזולת) שכלפיו אתה עושה מעשה טוב ושהוא בעתיד יעזור לך?
עצם ההסתכלות שלנו היא מראש לא נכונה, אם אני רואה אותו בתור קבצן עני אז הוא שם ואני פה, הוא אין לו כסף ולי יש, הוא שם למטה ואני פה למעלה, אני חזק והוא חלש אני ככה והוא ככה, התפיסה הזאת יוצרת שתי ישויות נפרדות.
האם האני שלי באמת נגמר בסוף העור של הגוף שלי?
אולי האני שלי מכיל בתוכו גם את הקבצן שאני חושב שהוא נפרד ממני
אבל מי זה אני ועצמי ומי הקבצן?
טעימה קלה למה הם מתכוונים, אני מציע שתהרהר בזה קצת ותקרא את זה כמה פעמים לפני שאתה ישר חושב על תגובה.
תודה
-
מושון, 19/07/07 20:59
ותראה שמיד אחרי הקטע שבו אני קורא לקארמה אגואיסטית אני מוסיף בסוגריים :
''ברמה הראשונית, אחר כך זה משתנה''...
כלומר שאמרתי בדיוק מה שאמרת, אבל אני לא אהבתי את הרעיון...
אני מבין גם איך זה משתנה, כשאתה מואר אתה מבין שהכל זה אחד, אז התחת שלך נהיה בגודל של היקום...
לפי דעתי עדיף להתחיל מאלטרואיזם כלפי אנשים אחרים מתוך תפיסה של פירוד ורק אז להתחיל לאחד את זה...
זו דעתי!
-
Rasputin, 21/07/07 11:46
לא קראתי את הדיון, אבל שמתי עין על הכתוב פה.
הרעיון שלך לגבי קארמה נשמע לי הגיוני.
הזן הרי התפתח מהטאואיזם, והטאו ממליץ על עשייה שלא למען עשייה. ז''א לא לחשוב על מה יצא לך מזה. פשוט תעשה את זה. לכן הרעיון של קארמה נראה לי קצת סותר את הזן, לא? נתקלתי באיזה אתר שנראה מהימן בקשר לזן אתמול ועדיין נכתב שם על קארמה. מוזר.
-
-
-
בורבקי, 18/07/07 21:47
מדוע האחד חווה סכין בגופו כדרך להסיר גידול, והאחר - ככלי המביא את מותו?
שום תורה מתימטית או פיסיקלית זאת להסביר לא תוכל.
כי זאת מציאות שהגיונך לא יכול להשיג.
לכן אתה צריך מורה מואר, כמו הבודהה.
או נציג שלו: מורה שקבל הברכה באמצעות שושלת טהורה.
''ראשי שח לשלמות החכמה,
אם כל המנצחים בשילוש הזמנים,
אשר אין לה ביטוי בהרהור ובמילה,
בלי ראשית ואחרית, טיבה כמרחב,
מושא פעלה של בינה הבוחנת טיבעה.''
(ראה http://www.heart-dharma.org.il/files/HeartSutra2H.pdf)
עובדה: עם כל הכבוד למיינד המבריק, אתה כלוא בגוף שנתון לבלייה וזקנה, ואינך שונה במאום מן הסבתא שלך!
לך וחפש מורה, ובוא אליהם בענווה ותחינה.
רק ככה יש איזושהי תקווה.
-
-
-
- 11.
- 10.
לינק לתרגום מלא של הסוטרה. חפשי חפשי ונפלא
בודהיסט ישראלי, 18/07/07 15:50
-
- 9.
מוקדש לפר=פרית, 18/07/07 15:44
-
- 8.
- 7.
Rasputin, 18/07/07 14:41
אני לא האיש שהייתי לפני 10 שנים, ולא לפני שנה, ולא לפני חודש, ולא לפני שבוע, ולא לפני שנייה- זו הפארפרזה לחוסר הזה של האני שמציע הקדוש רוברט אנטון וילסון שליט''א. זה לא רק נכון מבחינה נפשית (כי מי ירצה להיות מזוהה עם ההרגלים המגונים שלו,למשל?) אלא גם מבחינה פיזית. תאי עור מתים ונושרים. כל אטומי הגוף מתחלפים תוך כמה זמן. האם יש מקום ל''אני'' בכל זה?
מקווה שיום אחד יצא לי להכנס לפילוסופיה אנטי-פילוסופית הזו לעומק. לכל המאסטרים יהיה הרבה על מה לעבוד עם האגו שלי, זה יותר איום מאשר הבטחה :)
נ.ב למישהו יצא לקרוא את Zen and the Brain?
נ.ב.נ השיר בסוף, לא נראה לי שהבנתי אותו.
בעצם מוצגת כאן הלגיקה האנטי-אריסטוטלית שמייחדת את המזרח. אבל מה הכוונה בעצם? הספינה קיימת. אבל לא קיימת? זה כי אנחנו לא תופסים אותה ברגעים מסויימים? א שהיא בעצם לא -באמת- ספינה, אלא אוסף קרשים מחובר ביחד שיכול לשמש כספינה?-
הרקליטוס, יון, 21/07/07 10:01
-
Rasputin, 21/07/07 11:44
-
-
- 6.
- 5.
פר=פרית, 18/07/07 11:56
-
גם אני בתהליכי למידה של סובלנות...
מושון, 18/07/07 13:07
כמו כן, אולי לא הבהרתי את עצמי מספיק טוב בקשר לבודהיסטים/בודהיזם - בבודהיסטים אני מתכוון לאנשים שכותבים פה (כותבי מאמרים וטוקבקיסטים), לא התכוונתי להכליל, כי גם בין אלו יש אנשים שיותר קרובים לתפיסתי ושאני מסכים איתם יותר, פשוט חלק מההצהרות שלהם לגבי הריקות גובלות מבחינתי ולתפיסתי בלבד כחוסר הבנה מעמיקה של הכוונה המקורית, מובן לחלוטין שיכול להיות שאני הוא הטועה, לשם כך אם יש לך הערות נקודתיות בנוגע למה שאני אומר אני אשמח אם תעירי לי, תתקני אותי ותתווכחי איתי (אחרי שסיימת לנשום עמוק)...
אני לא אוהב את ההפרדה בין חומר לרוח שכוווווולם (בלי שום קשר לבודהיזם) עושים כאן - אי לכך הפרשנות של הריקות משתבשת בדרך בגלל נקודת המוצא, הריקות אמורה להיות נקודת המוצא וממנה אתה אמור להבין את העולם ולא להיפך! - זו דעתי (נכון לעכשיו).
כמו כן אמרתי יותר מפעם אחת שאני לא מסכים עקרונית עם כל האמיתות הבודהיסטיות (לגבי הסבל, מקורו וחיסולו), לא שאין סבל, אבל ההתייחסות שלי לנושא שונה לחלוטין!
אני חושב שהשאלה היותר מעניינת היא השאלה למה אינסוף מאוחד מלא באהבה אינסופית מתפרק לאשליה של פירוד וסבל...(תתעלמי מההגדרה של התהליך שאני עושה במשפט הזה - כי אין כוונה לתהליך בעל רצף זמני (מלשון זמן) כלשהו.
אשמח אם תגיבי.
יום טוב-
פר=פרית, 18/07/07 14:10
-
-
בזכותך כתבתי סיפור...חדש(!!) :)
פר=פרית, 19/07/07 09:30
פעם החלטנו לעופף ליער חדש.
פרפר אחד אמר: בשביל מה? זה מסוכן. פה אנחנו כבר מכירים את הכל.
פרפר אחר אמר: בדיוק מסיבה זו זה יהיה נפלא.
פרפר שלישי אמר: זה לא אנחנו החלטנו! פרפר אחד החליט וכולם אחריו.
פרפר נוסף אמר: זה לא הוא החליט, זו טובתו העליונה שקוראת לו.
שתקו. חשבו. הבינו.
פרפר אחד הבין שדעתו חוסמת. פרפר אחר הבין שדעתו פותחת. פרפר שלישי הבין שדעתו מתחשבנת. פרפר נוסף ידע שטובתו העליונה קשורה בטובותיהן העליונות של חבריו והן שקוראות להם לצאת.
עפו והגיעו ליער. פגשו את מושון יושב וחושב בקול רם:
''הבהרתי, אני מתכוון, לא התכוונתי, לתפיסתי, ושאני, מבחינתי, ולתפיסתי, שאני, שאני, לי, אותי, איתי
אני, דעתי, אמרתי, שאני, שלי
אני, שאני''
נאספו סביבו והקשיבו.
''הבהרתי את עצמי, אני מתכוון, לא התכוונתי להכליל, קרובים לתפיסתי, שאני מסכים, גובלות מבחינתי, לתפיסתי בלבד, שאני הוא הטועה, שאני אומר, אני אשמח, תעירי לי, תקני אותי, תתווכחי איתי.
אני לא אוהב, זו דעתי
אמרתי יותר מפעם אחת, שאני לא מסכים, ההתייחסות שלי,
אני חושב, שאני עושה''.
חשבו. הבינו.
אמר לו פרפר אחד: מסוכן לך פה. אתה כבר מכיר את הכל. טייל ליער חדש.
אמר לו פרפר אחר: כדאי לך, זה יהיה מרתק.
אמר לו פרפר שלישי: הקשב לטובתך העליונה.
אמר לו פרפר נוסף: תודה שהיית עבורינו כאן בתום מסע כל כך ארוך.
-
וכמו שרשמתי כבר, אני חושב, הייתי, אני...
מושון, 19/07/07 12:30
צ'מעי סיפור...
קצר ופשוט...
פרפרית אחת הלכה עם ילדיה הפרפרים ועם בעלה הפרפר והצטרפה לטיול מודרך ביער שהנהיג גורו-לטאה (פרפר אור), בסופו של תהליך התברר שאותו גורו לטאה אנס את ילדיה הפרפרים גנב את כל הצוף שלה ותלש לה ולעוד פרפרים אחרים את הכנפיים (מבוסס על סיפור אמיתי).
כעבור 20 שנה בערך הגיע עוד גורו לטאה (בהיסטוריה היו הרבה לטאות כאלו, למעשה היו גם הרבה במהלך 20 השנה האלו) וביקש מעוד פרפרים אחרים לבוא אחריו לטיול מודרך ביער.
באמצע היער פגשו במושון (שגם הוא פרפר, קצת אנוכי, קצת טיפש, קצת יהיר, קצת טועה, אבל גם עם כוונות טובות) והמליץ לפרפרים היקרים שיטיילו ביער כל אחד בדרכו ללא לטאה שתוביל אותם, כך שבמקום שלכל הפרפרים תהיה חוויה אחת נוראית, לכולם תהיה חוויה אישית נפלאה, כמו כן הוא המליץ שיפגשו מדי פעם מחוץ ליער וישתפו האחד את השני על חוויותיו...כך שאת הידע הנפלא על היער הזה יוכלו להעביר מדור לדור...
אז פר-פרית אחת ענתה לו בסיפור חביב...קצת צפוי...ובעל דימויים שחוקים על הרפתקאה נפלאה ולימדה אותו עוד נקודת מבט מעניינת על היער...
תודה!
יום טוב.
-
לפרפרית, 19/07/07 18:48
-
''סתם תולעת'' ?תולעים עלולות להתעצב מדבריך
פר=פרית, 20/07/07 11:28
-
-
-
-
שואל שאלה, 18/07/07 14:19
-
מושון, 18/07/07 18:01
-
-
-
- 4.
-
- 3.
- 2.
מושון, 18/07/07 10:14
מאוד עמוקה, שדוקא בודהיסטים לא מבינים בודהיזם...האם באמת הם מבינים את המשפטים על צורה וריקות, כי ההגדרה שצורה וריקות הם שתי פנים של אותה מציאות היא מאוד לא מדויקת לדעתי - אולי כדאי לקרוא את הטקסט המקורי במקום לפנות למפרשים שלו.
רק כדי להסביר ככה על קצה המזלג - אני מתכוון שצורה היא היא ריקות (לא פן אחר שלה) - והיחס בין צורות הוא ה-''השלכה''/אשליה''/''חומר'' וכיו''ב.
כמו כן בניגוד לתחושה הפנימית, ה-''אני'' הוא למעשה זרימה (''ריקוד'') בין צורות והיחס בין התהליך הזה לשאר התהליכים והצורות האחרות.
יום טוב
ותודה על קטע המקור והתרגום המצורפים.
-
א., 18/07/07 10:26
אתה לא מבין ובמקום להודות בזה שאתה לא מבין ואיך אפשר להסביר את זה, ולשאול שאלות אתה תוקף את הבודהיסטים שהם לא מבינים בודהיזם.
הם לומדים שנים על גבי שנים אז או שהם מבינים את זה או שהם פשוט טיפשים והולכים עם הראש בקיר ולומדים שנים על גבי שנים ולא מבינים כלום.
אולי תשאל מה לא ברור או מה לדעתך לא מובן וננסה לענות לך ולהסביר.
תנסה להסתכל על כל הנושא בראש פתוח יותר, אל תבוא מראש עם מחשבה של ''בוא נראה מה הם אומרים כי הם בטוח לא מבינים אז בוא ננסה למצוא איפה זה לא מובן או איפה יש טעות''
בוא תנסה גישה של, אולי הם צודקים וכל מה שהם אומרים נכון, בוא נבדוק את זה, נחקור נשאל שאלות אבל מהכיוון החיובי.
אני לא אומר לך להאמין בזה אבל תחקור את זה בצורה יותר חיובית עם מחשבה שאולי בכל זאת הבודהיסיטים האלו יודעים על מה הם מדברים.
אם כך, מהי שאלתך, מה לא מובן?-
מושון, 18/07/07 11:21
-
א., 18/07/07 12:46
-
-
עמית, 20/07/07 11:19
כשאתה מתבונן בעינייך המקוריות ורואה את הדברים אז לא משנה לך אם אומרים שהיא צורה היא ריקות או שריקות וצורה הם שתי פנים של אותו דבר או שריקות היא היא צורה.
כולם מתכוונים לאותו דברים. את הדבר ההוא אפשר לתאר רק בערך, את החוויה הזאת קודם חווים ואז מתארים אותה בערך לאחרים כדי שהם יוכלו להתכוונן אליה ולהגיע גם בכוחות עצמם.
הרבה אנשים מנסים להתעכב על ההגדרות ולדייק כמה שניתן וגם את זה אי אוהב כי גם זה עוזר לי.
זכור מה קודם למה. זכורשתמיד יהיו חריצים בין כל שני יחסים. כי היחסים הם רציונליים והחריצים ממשיים.
תפתח את העין שלך
תפתח אותה
תפתח
את העין
תפתח
תסתכל פנימה
תסתכל סביב
תפתח את העין השחורה לבנה שלך תסתכל על הגוף הפנימה
תסתכל על הג'ל הפנימי
תסתכל לתוך החושך
העין שלך נמצאת באמצע
תפתח אותה
תסתכל לתוך החושך
תסתכל למטה
תסתכל למעלה
תסתכל לצדדים
תסתכל לאמצע
תראה את החיים
תראה את החיות
תראה את ההבזקיות של חייך
שכל אורכם הוא שנייה אחת בלבד
תסתכל על גפרור בוער
תראה כמה החיים שלו ארוכים ארוכים
תסתכל על ההבזקיות של החיים שלו
תסתכל פנימה
לתוך החושך שהוא לא צבע
השחור שלא נמצא בשחור
העין באמצע המוח, הא
העיניים שבחוץ הם כמו צינור שמביא את האור
התמונות הן לא בעיניים
הן באמצע הישות
תסתכל לשם
זה בא והולך
בא והולך
בהתחלה זה בא
אחר כך זה הולך
תסתכל על גפרור בוער ותראה
כמה הוא חי
ותשמח שיש שם חיים
ויש שם עולם
ואחר כך הוא נעלם
והאש שבערה
הדליקה נר
והנר דולק
והגפרור נמוג
והאש צוהלת ושמחה
כמוני מסכה
והנר דולק ונמס
בא והולך
בא הולך
הולך ובא
העין באמצע מערכת העצבים
תפתח את העין
ואז אתה מאושר
כי אין לך מה להרוויח
ואין לך מה להפסיד
ואין לך מה להספיד
הבזק
בועה
אדווה עגולה על פני המים לאחר שנזרקה אבן
והנה החיים
מהרגע הראשון
והשמחה בלב
וחיות נכחדת
והחיים שמחים
ומנסים בכל זאת
והסיכוי קלוש
מהרגע הראשון
ומשהו מופלא נוצר
חיים מופלאים
שמחה בלב
אוקיינוס של חכמה
חוסר משמעות יש וגם משמעות יש
תפתח את העין
תפתח בה''א הידיעה
אתה לא צריך לחשוב על זה
רק תסתכל וזה מה שרואים
עכשיו אתה שמח
אני שומע אותך
-
-
-
תשובה (נתחיל מזה נראה לאן נתגלגל)
א., 18/07/07 13:20
אולי אתה כבר תבין מהתשובה הזאת.
אני רק רוצה לציין שהכתבים הם מאד עתיקים (הבודהה דיבר ולימד 50 שנה בערך אבל לא כתב כלום) אחר כך תלמידים שלו וישויות מוארות אחרות כתבו את מה שלימד, ונורא קשה לנו היום להבין את זה מבלי ללמוד הרבה זמן את החומר, אבל למזלנו אחת לכמה מאות שנים מגיע איזה גאון ומפרש ומבאר לנו את זה בדרך קלה יותר קלה להבנה (אבל עדיין יש צורך בללמוד הרבה).
בכל אופן מובא כאן תרגום לעברית שנעשה ע''י המורה שלי של הפרוש לסוטרת הלב.
היות ואתה כבר מבין ומכיר חלק מהמילים שהבודהיזם משתמש בהם אני מניח שתסתדר.
אז המשפט המקורי מהסוטרה הוא:
''הצורה היא ריקה, הריקות היא צורה, הריקות אינה נפרדת מן הצורה. ואף הצורה אינה נפרדת מן הריקות.''
אם כן, אלה ארבע האפליקציות. הראשונה אמרה שהדברים ריקים. השניה אמרה שלדברים יש קיום תלוי. השלישית אמרה שהריקות והקיום התלוי הם שני צדדים של אותה המטבע והרביעית אמרה: אבל הם לחלוטין לא זהים. הם שונים לחלוטין.
אם כן הדברים הם ריקים, אין להם שום טבע עצמי.
קיום תלוי הכוונה לתודעה שלי שמשליכה.
מקווה שזה עזר במעט להבין.-
מושון, 18/07/07 14:32
עם המשפט המקורי, הוא דווקא ברור לחלוטין, הבעיה שלי מתחילה עם הפרשנות - היא דווקא זו שלא ברורה (ברורה מבחינת הרעיון, אך לא מסכים עם הקשרה הבלעדי לתודעה)!
אם אתה מכיר את תורת הקבוצות (מתמטיקה) אתה יכול להבחין שיש פה בסך הכל עניין של הכלה ריקה, כלומר הכלה בתוך הכלה עד אינסוף.
הצורה היא תבנית ההכלה ויש לה קיום יחסי בלבד לתבניות הכלה אחרות (מה שאתה אולי מכנה קיום תלוי). זה למעשה כמו לומר שהקיום הוא סוג של אינטראקציות בין פרקטלים שהגבול שלהם הוא 0.
או בקיצור נראה לי שרוחב היריעה של קיום תלוי ושל ריקות היא הרבה יותר גדולה מהשלכה של קארמה על התודעה תודעה, או ליתר דיוק כל צורה תלויה באחרת ומשליכה האחת על השניה.
אשמח אם תסביר לי איפה הטעות שלי.
יום טוב.-
א., 18/07/07 15:22
הכל כולל הכל ריק מקיום עצמי.
ריק מקיום עצמי בלתי תלוי בתודעה שלך.
גם הקארמה, וזרעי הקארמה, ריקים מקיום עצמי בלתי תלוי בתודעה.
שאגב גם היא (התודעה) ריקה מקיום עצמי. גם המינד שתופס את הריקות הוא ריק.
ובנוסף, גם הריקות עצמה ריקה, כשאנו מדברים עלייה, זה מושג. זו הבעיה וזו הסיבה מדוע אנחנו יכולים אולי להבין עכשיו ריקות ברמה האינטלקטואלית, אבל אין לנו חוויה ישירה של ריקות, מדוע? כי אנחנו חושבים במושגים. בשבילנו זה מושג.
בשפה של ערוצים, האנרגיה שלנו עדיין לא זורמת בערוץ המרכזי כאשר היא תזרום בערוץ המרכזי, לא תהיה הפרדה ביננו לבין הריקות למשך המדיטציה.
הסיבה שמלמדים בודהיזם בשילוב עם מדיטציות היא בדיוק בגלל זה.
אתה לומד ומפתח את האינטלקטואל, ואתה יושב אחרי זה לבד ומודט על כך, יש מדיטציות מודרכות במיוחד בשביל כך, על מנת שננסה לחוות קצת תובנות שקשה במהלך הלימודים לחוות, כי האגו שלנו מתערב לנו כל הזמן, הוא כל הזמן שואל שאלות ומפריע למינד לקבל תשובות.
-
א., 18/07/07 16:22
לפי ההשוואה שלך לתורת הקבוצות נראה שיש אי הבנה בסיסית במה זה ריקות.
בוא נמחק את כל מה שאתה יודע על ריקות עד היום ובוא נתחיל מההתחלה. עזוב את כל מה שקראת או למדת כי זה זה לא נכון (אני מבין את זה מההשואה השגויה לתורת הקבוצות ולפרקטלים - כמו כן גבול 0 לא קשור בכלל אבל בוא נעזוב את זה).
עזוב את ההסבר של צורה היא ריקות כי זה מאד מבלבל בתור התחלה.
בוא נקח ''עט''. (עט שכותבים בו)
קודם כל אין קשר בין העט לאף אובייקט או צורה אחרת בעולם, אוקי.
עכשיו:
לעט אין שום טבע עצמי, היא ריקה מקיום עצמי בלתי תלוי בתודעה שלך.
כל מה שאומרים זה שהעט ריקה מקיום עצמי (אין לה שום טבע עצמי).
איך יודעים שזה נכון? נורא פשוט.
אם כלב יכנס לחדר הוא יחשוב שאותו חפץ (שאתה חושב שהוא עט) זה מקל למשחק או עט ללעיסה והוא ינסה ללעוס את זה ולא לכתוב בזה כמוך.
ואולי אם יכנס לחדר איזה ילד קטן מתרבות אחרת שמעולם לא ראה עט הוא אולי יחשוב שזה מקל לניקוי אוזניים והיא ינסה לנקות את האוזניים עם זה.
מה זה אומר לנו? שהתכונה ''עט'' או ''העטיות'' לא באה מתוך האובייקט כי אחרת כל מי שהיה נכנס לחדר ורואה את האובייקט הזה היה חושב - הנה עט, אבל זה לא המצב.
על כן אנחנו אומרים שהעט היא ריקה מקיום עצמי, היא לא בעלת טבע משל עצמה.
עכשיו נשאלת השאלה אז מאיפה יש עט?
העט או ה''עטיות'' לא באה מהאובייקט אלא באה מתוך המינד/התודעה שלי ומתוך עולם המושגים שלי.
אני ממשיג/משליך על אוסף של צורות וצבעים - עט.
הרי זה מה שזה, אוסף של צורות וצבעים, לדוגמא זה פלסטיק שקוף או לבן עם גליל שיש בתוכו איזה חומר - דיו - בפנים, עם איזה אובייקט כחול אחר מצד שני - פקק של העט, ועל כל אלה אני משליך מתוך התודעה שלי את העט!
העט לא קיימת שם מצד עצמה, התכונה והטבע של עט לא נמצא בתוך האובייקט אלה מגיע מתוך השלכה של המינד שלי.
בוא נתחיל מזה, זה הכי פשוט.
יש אוסף של נתונים גולמיים (צורות, צבעים, צלילים) ואני מתוך תודעתי משליך עליהם מושגים.
העט היא לא קיימת שם מצד עצמה בלתי תלוי בתודעה שלי.
היא ריקה מקיום עצמי!
מקווה שהצלחתי במעט להסביר,
תודה ויום טוב לך.
-
מושון, 18/07/07 18:13
כבר הגבתי שאני מבין את עניין הריקות.
פשוט קח את הרעיון הזה מעבר לנקודה שעליה אתה מדבר (אולי אז תרד לסוף דעתי איפה אני רואה את ה-''טעות''), הכל כולל הכל ריק מקיום עצמי. כעת נשאלת השאלה הפשוטה למה בכלל ש-,מעגלי'' ה-''תלות'' בכלל ''יתחילו'' ממצב אידאלי מושלם של אחדות נצחית ומלאת אהבה אינסופית...
לגבי הפרקטלים (אני לא מדבר על קבוצת מנדל-מהשמו, אלא על הפרקטלים שהם למעשה רקורסיה אינסופית של חיתוך בתבנית קבועה הצורה בצורה פרקטלית - כך שנוצרת קוביה (למשל) ששטח פניה שווה לאפס - זה כמובן תלוי בסוג החיתוך)...
בקיצור תנסה לעשות פעם אחת מסע הפוך - להתחיל מריקות מושלמת ולהגיע לאשליה - מבחינה רעיונית - משם נתחיל את השיחה - לא מהעט!
יום טוב
-
-
א. יקר, ראשית חכמה - ציין מקורה
חסר קרדיט, 18/07/07 15:37
א. יקר - תודה.
אך עם כל הכבוד לחכמתך, שכחת לציין את מקורה: מי הוא/היא המורה שאתה מזכיר?
אם רכשת תובנה בזכות עמלם, האם לא ראוי שתקרא להם בשמם, ותבטא בכתיבתך את הכבוד והכרת התודה שלו ראוי מורך הרוחני?
כשאני רואה שלל של עצות ללא הכבוד הראוי למורה, הרי הדבר מעיד על כשלון מסויים בדרך - על אי הבנת העיקר.
אין המדובר בחכמתך!
אין דרך בלי מורה.
אין הגשמה של הדרך ללא הכבוד למורה.
אם כך, מי המורה שמסביר/ה את ארבע האפליקציות שאתה מזכיר?-
שכחתי לציין כי הגבתי למושון שיודע מי המורה
סליחה, 18/07/07 23:39
בכל אופן מדובר על ד''ר דבורה צביאלי, תלמידתו של קן רינפוצ'ה גשה לובסנג תרצ'ין ז''ל.
צדקת בכל מילה על הקרדיט שיש לחלק למורים ולדרך פשוט התחלתי את השיחה הנ''ל עם מושון במקום אחר והוא כבר יודע מי המורה :)
וכמו שציינת אין שום דרך בלי מורה,
כל מה שאני יודע וכל החכמה שיש לי בנושא הבודהיזם מגיע מלאמה דבורה-הלה היקרה.
-
-
-
-
-
מתן, 18/07/07 15:13
-
-
- 1.