פעם היה ביום חצי עצבות ובערב יצא שמחה,אבל שהעצבות פועל זה פוגע בעצב הפיזי של גופי,יום אחד גם קמתי עם כאבים גם בגופי וגם בנפשי,הנשמה שלי היה כבר מיואש,כמעט ויצאתי לעולם אחר,אבל החלטתי להישאר בחיי בעולם הזה,שחזרתי ניקיתי את כל מה שהיה לי מהעבר,הבנתי כי השמחה לא היה אמיתי,השמחה היה דימיון ואשליה,לכן בבוקר אני יותר לא מדמיינת,אני מקבלת את כל הקיום ומאושרת מהחופש העצמאית ,שאני מאושרת אז השמחה אמיתי,אני לא צריכה יותר אשליות מסתפקת אני ממה שיש לי,זה גם יותר לא נותן לי לחשוב על עתיד,כי פעם מרוב שהיה לי עצבות והוצאתי אותו ממני במקומו בא לי ''עורב שחור'' בעתיד במחשבתי על בני שבקרבי זה גם היה של עזיבת את לימודי המודעות הגבוהה ,זה גרם לי גם להגיע לשטף דם במוח,בנס גם התגברתי על התקפת העצב,יותר אין לי בכלל עתיד רק את ההווה יש לי ועל האדמה ,למדתי כי אפשר לחיות בכייף לא על במה שהמשחק היה שמחה,השמחה לא במשחק אלה במציאות מאושרת ממה שיש,אני עברתי הפעם להישרדות בשמחה,אני יותר לעצבות והכאב ונפגעות להיות אצלי,אבל השמחה גדול אצלי כל הזמן מפני שלימד אותי ניסים אמון איך לחיות רק את חיי,שהבנתי שרק את חיי יכולה לחיות מיד התחלתי לחיות שונה מהקודם,אני עם עצמאות על כל העולם,למרות שאף פעם לא היה לי אפשרות לעזוב את הארץ,גם את זה אני מקבלת למרות שצריכה ורוצה ללכת קצת ללמוד עוד קצת מניסים אמון,תודה לינץ לוי שהזכיר לי את האושר הגדול שלי,למרות שאני כרגע חזרתי מהלויה של אמא של ידיד ,זה גם הזכיר לי את מות של הרבה מקרובים,אבל גם את זה אני יודעת לקבל ללא עצב.דפנה
הגב לתגובה זו